עוד בפרופיל האישי שלי בפייסבוק:

מרץ 31, 2017

איך עברנו את גבול ה"מדיה החברתית"


לאורך השנים, במאבקן על המשאב היקר ביותר בעולם: דטה-בייס אנושי מפולח לדיוקי דיוקים, הגיעו בעלי הזירות החברתיות המובילות בעולם למסקנה שכמשתמשים אנחנו מעדיפים לרכז את כל התקשורת האישית שלנו במקום אחד.


האמנם? לא בטוח בכלל.


חדש, ישן ומה שבינהם


בתחילת הדרך, בפייסבוק בכלל לא היה ניוז-פיד.
היתה שורת סטטוס, שהתחילה בשם המשתמש והוסיפה את המילה "IS" אחריו.
בתקופה ההיא, הרעיון היה לעזור לחברים לדעת את ה"אמ;לק" של המצב הנוכחי שלך, בכמה מילים קצרות, וזה הכל.
דומה מאוד לשורת הסטטוס שאפשרה תוכנת השיח הפופלרית ביותר בישראל בתקופה שפייסבוק הגיע,
בתקופה ההיא, הרעיון היה לעזור לחברים לדעת את ה"אמ;לק" של המצב הנוכחי שלך, בכמה מילים קצרות, וזה הכל.
דומה מאוד לשורת הסטטוס שאפשרה תוכנת השיח הפופלרית ביותר בישראל בתקופה שפייסבוק הגיע, MSN מסנג'ר.
רק ששם, לא התאפשרו תגובות ישירות לסטטוס האישי,
ומי שרצה לשוחח איתך עליו, היה צריך ליזום חלון שיחה אישית.
כלומר, סוג של וואטסאפ, שהיה מוגבל אז לשימוש, רק במחשב שולחני. (2005-2007)


והנה נראה שהשלמנו את המעגל, וגם וואטסאפ וגם פייסבוק מסנג'ר, חזרו לאפשר הופעה של "סטטוס אישי" שאין עליו אפשרות לתגובה ציבורית, אלא רק לתגובתיות ישירה. אישית. הם קוראים לזה "סטוריז" (סיפורים), ואין רחוק מזה מלספר סיפור.

הדור שכבר למד להשתמש בפייסבוק כ"רשת חברתית", ובאפליקציות כמו "וואטסאפ" לתיקשורת בין אישית פרטית, מקבל בחשדנות ובביקורת רבה את הפיצ'רים ה"חדשים", שאולי מאפשרים קצת יותר גמישות טכנולוגית מאז, אבל משמשים לאותו עיקרון ומתבססים על אותם איפיונים.

זה מבלבל אותו, ובצדק.

זליגה קפיטליסטית

הגיוני שבעלי הפלטפורמות החברתיות המובילות, הגיעו לכך מתוך הרדיפה הקפיטליסטית שלהן אחרי ניכוס הדטה שלנו, אבל אם הם היו שמים קצת יותר לב, הם היו מרגישים לבד, שאנחנו דווקא מעדיפים להיות נוכחים דיגיטלית בזירות שונות ונפרדות אחת מהשניה. זאת על מנת לייצר הפרדה, שהולכת ומטשטשת, בין קבוצות אנשי הקשר שלנו, ושלפעמים אפילו מטריד ומפריע לנו למצוא ולתקשר עם אנשי קשר מסויימים בזירות השונות שהם מציעים.

כמו שפייסבוק הפך לאורך זמן, לסביבה המאפשרת קשר עם מכרים אקטואליים, חברי ילדות, קולגות, קולגות לשעבר, משפחה, מובילי דעה, גופים מסחריים, אירגונים שונים ועוד, גם וואטסאפ זלגה לעולם ה"מקצועי" והפכה ל"כלי עבודה" לגיטימי, לצד היותה פלטפורמת תקשורת עם חברים קרובים ומשפחה.

אז איפה אפשר לדבר עם מי על מה?
הגיוני שרבים מאיתנו ירגישו מבולבלים ואפילו מתוסכלים מכך, שכן ריבוי ההפרעות לאורח החיים שאנחנו רוצים לקיים, והזמינות שאנו מחייבים עצמנו אליה, הופכים לפעמים לבלתי נסבלים.

עדכון הגדרות – למה פייסבוק הוא כבר לא "רשת חברתית"

אחרי 10 שנים של צבירת אנשי קשר מסוגים שונים בזירות דיגיטליות שונות,
ההגדרות שטבעו לעצמן "הרשתות החברתיות" בתחילת דרכן, כבר אינן אקטואליות לחלקן, עקב הטישטוש הנוצר בינהן לאור זליגה והעתקה של איפיונים ופיצ'רים מקבילים, והדרישה שלהן אלינו לייבא אליהן את כל אנשי הקשר שלנו, מכל מקום אפשרי.

פייסבוק, למשל, הוא כבר ממש לא רק "רשת חברתית".
נכון, ככה הוא מגדיר את עצמו, ואולי זה אחד הפיצ'רים הבולטים שלו, אבל זאת הגדרה שמצמצמת אותו לפחות ממה שהוא באמת.
המושג "הרשת החברתית", הוא מושג מיושן בעיניי, מפני שכבר אינו מכיל את כל אופי השימושיות שמציעות פלטפורמות כמו פייסבוק. הן הפכו לפלטפורמות תקשורת "רב-ערוצית", שחלק ניכר מהערוצים שלהן, הן בכלל לא "חברתיים".

קיבעון מטעה ובלאגן תיקשורתי מובנה

התקבעות מושגים מגבילה ומטעה אותנו, בדיוק כמו המסקנות המוטעות של הפלטפורמות החברתיות המובילות עצמן, מפני שהן מונעות מגרידיות, ולא מהבנה אמיתית של המשתמשים. 
הן לא באות מתוך מהצרכים האמיתיים שלהם, מהרצונות האישיים שלהם, אלה מהניסיון לכוון אותם למה שנוח למי שמרוויח מהן כלכלית.

אנחנו, כמשתמשים פרטיים, רוצים לייצר הפרדה בין קבוצות אנשי קשר שונות והתקשורת שלנו איתן. אנחנו רוצים מקום אחד שישאר לחברים אמיתיים בלבד. מקום נפרד לתקשורת עם המשפחה. מקום נפרד לתקשורת מקצועית. אנחנו שואפים לסדר משלנו, בכל הבלאגן הזה, שקוראים לו "אנשי הקשר" שלנו, ש"רודפים" אחרינו בכל מקום. מהמייל, דרך אנשי הקשר הטלפוני, דרך הרשת החברתית, דרך אפליקציית המסרים שלנו. לרבים מאיתנו, הרדיפה הזאת הפכה לסיוט.

חלקנו ממיינים את אנשי הקשר שלנו לקבוצות בתוך הפלטפורמה
ומגבילים במידע שאנחנו חושפים לקבוצות השונות ואנשים ספציפיים.
חלקנו עדיין מנסה להכתיב לעצמו התנהלות נפרדת בין זירות, ו"מקדיש" אפליקציות מסויימות רק לקבוצות תקשורת ספציפיות, בעוד שאחרות נמצאות בפלטפורמות אחרות.

אבל זה מייאש,
כשכל אפליקציה בנייד מבקשת לסתנכרן את אנשי הקשר שלנו, ומבקשת להראות לנו אותם בכל מקום. לפעמים זה אפילו מתנה בכך את השימוש באפליקציה...כך נוצר הבלאגן הזה, שבו כולם נמצאים בכל מקום, וכולנו זמינים בכל מקום, ואין לזה שום קשר ל"חברתיות", או ל"רשת חברתית" או לשיח או אפילו לתוכן.

מסרבים ללמוד מהניסיון

מאז שפייסבוק קנה את וואטסאפ, ובזמן שהוא משקיע כבר שנים בפיתוח שלו, באיטיות יחסית,
פייסבוק משקיע במקביל ובמוצהר - הרבה יותר, ב"פייסבוק מסנג'ר".

הם גם מדגישים, בכל הזדמנות אפשרית, שבשנים הקרובות פייסבוק ימקד הרבה ממשאביו, בפיתוחו של המסנג'ר שלהם, בעיקר, כפלטפורמה עסקית בפני עצמה.
כלומר, לכוון לייצור תקשורת אישית ישירה דרך המסנג'ר, בין עסקים ובין לקוחות, לצורך הגברת המכירות.

האם פייסבוק "כאילו" שוכח, או מתעלם – מהצורך שלנו, אנשים, לייצר הפרדה שתאפשר לנו לבחור איך להציג את עצמנו בפני קבוצות תקשורת שונות?

האם יקרה לפייסבוק מסנג'ר, מה שקרה למייל? האם תיבת ההודעות שלו תכיל פניות או תקשורת עם גופים מסוגים כל-כך שונים, שפשוט נמנע מלהיכנס אליה?

ימים יגידו. 
אולי בהמשך הדרך, פייסבוק והזירות האחרות, יצליחו לייצר הפרדה חברתית.
גוגל+ ניסתה לעשות את זה עם ה"מעגלים" שלה, ונכשלה נחרצות.
פייסבוק מצדו, ביטל את האפשרות לגולשים לייצר רשימות מעקב פרטיות אחרי תכנים מסחריים. הוא מעדיף לבחור בשבילנו מה יוצג ב"ניוז-פיד" שלנו, במקום אחד מרוכז – בו הוא יכול לקחת כסף למפרסמים מסחריים על חשיפה לתכנים שלהם. אין "ארוחות חינם".

גם פייסבוק וגם וואטסאפ יודעים, שגם קבוצות שיח ציבוריות או פרטיות, עוברות תקופת "פיק" של עניין, ואז נזנחות לטובת קבוצות חדשות בנושאים חדשים. הם יודעים גם להגיד שבכל קבוצה יש רק אחוז קטן של גולשים שבאמת פעילים ציבורית בקבוצה, ואחוז גדול בהרבה של צופים "בלתי נראים".

אז איך זה שעם כל הידע הזה, הם ממשיכים לנסות לגרור אותנו לעשות הכל במקום אחד מול כולם?

אם זה באמת "נוח" לי, אתה לא צריך לשכנע אותי בזה.

הרבה יותר פשוט לנו כצרכנים "להפריד כוחות".
לבחור את הנוכחות שלנו ואת הזמינות שלנו, ספציפית לכל צורך ובכל זירה  – ולא להיות מחוייבים בכפיה לתדמית וזמינות אחידה בזירה אחת, בה חייבים לכולם את הכל, או לא חייבים להם כלום.

בסופו של היום, מול שטף העדכונים, אנחנו שואפים לשלוט ולתעדף את התקשורת שלנו בעצמנו. לשים גבולות אישיים, תדמיתיים ותקשורתיים ברורים.
עבורנו.
עבור האנשים שאנחנו בקשר איתם.
לצרכים שונים. מטעמים שונים.

כן, הזירה החברתית היא מעצמה. אין ספק שמאז שהגיעה האינטרנט למגזר האזרחי, העולם שרוי בשיח ציבורי מתפתח, אבל "רשת חברתית", היא בהגדרה שלה – "רשת חברתית", פלטפומת שיח ציבורית. ולא כל מה שנגזר ממנה היום.

הבנה של זה, תעזור לכולנו. למפתחי אפליקציות, שירותים ומוצרים, וגם לנו ברמה האישית, הפרטית.

"פער הדורות" כסמן ימני לצורך בסיסי

התיאוריה שלי, היא שבעתיד, האולי לא כל-כך קרוב, נרגיש את השינוי:

האנושות תחזיר לעצמה את הכוח לייצר את ההפרדה הנדרשת בין קבוצות תקשורת שונות, בזירות שונות.

אחד מהשניים ייקרו:
או שהפלטפורמות הגדולות יבינו את האתגר הניצב בפניהן וילמדו את המשתמשים איך לייצר את ההפרדה באופן יותר נוח, חד משמעי והוגן בהרבה ממה שקיים כרגע,
– או שכמשתמשים פרטיים ננדוד מאפליקציה לאפליקציה, ונזנח את הזירות הוותיקות לדקדנציה ולגרידיות שלהן, שתחנקנה עם עצמן.

קצת כמו שעשה הדור הצעיר שמצא את עצמו באינסטגרם, ובוואטאפ, ובסנפצ'ט, וויתר על פייסבוק כמעט לגמרי. פייסבוק הפך ל"סביבה של המבוגרים".

בדיוק כאן, רואים שוב את הצורך הזה בהפרדה בין קבוצות תקשורת – הפעם על בסיס גיל.


איך יראה לדעתכם העתיד של התקשורת האנושית הבין-אישית, ומה תהינה ההשלכות שלו?

איפה אתם שמים את הגבולות ומפרידים קבוצות קשר שונות בין פלטפורמות?

אשמח לכל מחשבה שיש לכם לשתף אותי בנושא.

מרץ 12, 2017

סדר במייל – המלצות כתיבה אפקטיבית ותוספים



תיבת המייל מרכזת היום תכתובות מקצועיות ואישיות, המגיעות ויוצאות בתדירות הולכת ומתגברת. 

כשכמות אדירה כזאת של מידע, נצברת לאורך כל-כך הרבה זמן, בפלטפורמה בה רוב האנשים לא באמת מקפידים על פורמט כתיבה או שימוש בסדר אחיד,
ובגלל הפערים של איפיוני השימוש בין תוכנות המייל השונות כמו אאוטלוק ודומותיה – הפוטנציאל לבלאגן אחד גדול במייל הוא גבוה מאוד.

ריכזתי כמה עקרונות שיעזרו לכולנו לשלוח מיילים מסודרים, ברורים ואפקטיביים יותר:

ההתחלה הכי חשובה: איך לכתוב שורת נושא

כמה פעמים קיבלתם מייל ששורת הנושא שלו ריקה, או חלקית, או תגובה למייל שבכלל לא קשור למה שנשלח אליכם עכשיו? כמה מיילים פיספסתם ככה? כמה מיילים שלכם התפספסו?

כשמדובר במיילים מקצועיים, אני משתדל להקפיד על נוסחה קבועה וברורה לשורת הנושא של המיילים. הנוסחה היא בעצם התמצית של המייל, כשאני לוקח בחשבון שמי שיראה אותה, יוכל להבין במבט אחד, איך להתייחס למייל שאני שולח, בתוך מגוון המיילים שהוא מקבל, ויתייחס אליו באפקטיביות.

הנוסחה שלי:
(שם הלקוח)+(שם הפרוייקט)+(סטטוס פרויקט)+(הפעולה העיקרית המצופה ממקבל המייל)

למשל:
(מותג כלשהו)+גאנט תוכן פייסבוק אפריל 2017+טקסטים+לאישור.
כשכותבים שורות נושא בסגנון הזה, באופן קבוע, קל לחפש ולמצוא אצלכם, מייל ספציפי ששלחתם.

ואם התכתובת אישית?
אז נכון, אפשר לנסח משהו פחות נוסחתי, אבל עדיף להעביר את כל הרעיון בשורת הנושא עצמה, ולהביא את הציפיה לתגובה ספציפית מהצד השני - למשל:

  • אז הולכים לאחת מההצגות האלה?
  • איפה קובעים להיפגש לקפה השבוע?
  • החומרים שאמרתי שאמצא לך בנושא _____


נכון, מייל זה לא SMS, אבל נסו לחשוב על שורת הנושא כסוג של הודעה בפני עצמה, וכולם יודעים שבשביל פרטים נוספים צריך להיכנס לגוף המייל עצמו.

לשמור נגיעה: גוף המייל

עדיף שגוף המייל יכיל רק את המידע ההכרחי להתקדמות, אם יש צורך באחת.
כן, זה פחות קל לכתוב קצר ומדויק, אבל הזמן שתשקיעו בזה יחזיר את עצמו באפקטיביות התגובות שתקבלו.

רובנו לא באמת "קוראים". אנחנו "סורקים", והמוח שלנו מצלם במהירות מילות מפתח וביטויים מוכרים. הוא לא מתעכב על טקסטים ארוכים, ועל הסברים שאינם קונקרטיים למה שצריך לעשות.

פרט טכני לתשומת לב: אורך השורה

כתיבה בשורות קצרות מקלה על העין לעקוב אחרי טקסטים.
טקסטים שכתובים בשורות ארוכות (20 מילים ומעלה, בשורה), מעייפים את העין וגורמים לנו להתייאש ולנטוש אותם לפני הגעה לסיומם.

כדי להמנע מכך שהטקסט שכתבנו יוצג בשורות ארוכות מידי למי שיקרא אותן
אנחנו יכולים לשבור את השורות בלי להפסיק את הפסקה, על ידי לחיצה על מקש שיפט + מקש אנטר.  כך תשלטו באורך השורות שאתם כותבים, בלי להפסיק את הפסקה עד שתחליטו.

הדגשות:

האפשרות להדגיש דברים בגוף המייל, יכולה להיות שימושית, אם יודעים להשתמש בה באפקטיביות.

אילו טקסטים כדאי להדגיש בגוף המייל:
- כותרות משנה
- פעולות לביצוע
- פניה בשמות ספציפיים (למייל רב מכותבים)

כל דבר אחר שיודגש יגזול את תשומת הלב מהדברים החשובים באמת,
ויפגע באפקטיביות של צריכת המידע מכם.

שינוי צבע הטקסט:

טקסטים בצבעים שונים מבלבלים את העין.
שינוי צבע טקסט, ימשוך את תשומת הלב כמו הדגשה.
שימו לב שאינכם מעמיסים בצבעים רבים מידי את הטקסט, (עדיף לבחור צבע אחד להדגשות)

* הארה לכותבים "התייחסותי בגוף המייל", שלרוב מגיבים בצבע טקסט משלהם, על הטקסט הקיים: שימו לב שאתם בוחרים צבע קריא לטקסטים שלכם. המנעו עד כמה שניתן מלהשתמש ב-אדום. נכון, זה הכי בולט, אבל זה גם לא נעים לקריאה ומשאיר טעם לא טוב אצל מי שמקבל את ההתייחסות שלכם.

קישורים בגוף המייל:

כולם אוהבים להשתמש בקישורים למקומות חיצוניים במייל,
רק כדאי לזכור, שהקישורים האלה, מטבעם, מסיחים את דעתו של נמען המייל שלכם,
ומוציאים אותו מהסביבה שבה הוא קשוב לרצף המסרים שיש לכם להעביר.

לכן מומלץ לשמור את הקישורים לסוף המייל, לשלב בו מי שפונה אל הקישור, יודע מה המטרה שאנחנו מכוונים אליה כתוצאה, מלחיצה על אותו הקשר.

אם אתם צריכים לשלוח קישורים מרובים, ודאו שהקישור מגיע בסוף כל המידע שאתם רוצים שיעבור לגביו, לפני שנכנסים אליו. היו קצרים ותמציתיים. מידע מפורט צריך להגיע רק אם הוא נדרש באמת על ידי הצד השני.

תמונות בגוף המייל:

בזמן שהמייל כפלטפורמה מאפשר לשלב תמונות בגוף המייל,
כדאי לזכור שאצל רוב מקבלי המייל (גם אצלכם) חסומה התצוגה הזאת בגוף של מייל מתקבל.

מדובר בהגדרה בטיחותית שאמורה למנוע ספאם במייל, אך רוב האנשים לא מבטלים את ההגדרה הזאת, ולכן מה שנראה זה מייל עם מסגרות ואיקסים אדומים, או הודעה שעדיף לא לצפות בתוכן המייל.

אם הכרחי לצרף תמונות לגוף המייל, ודאו שמי שמקבל את המיילים שלכם אכן יכול לראות את התמונות שאתם מצרפים. (תעשו ניסוי – זכרו שהתוצאה היא פר-נמען).
ואם אתם רוצים להמנע מכך, פשוט צרפו את התמונות כקבצים מצורפים.
ודאו שלתמונות שלכם יש שמות ברורים וספציפיים (כמו: "מצב א", "מצב ב")
שמות ספציפיים, יעזרו למי שמתקשר איתכם, להגיב לתמונה ספציפית, בלי הצורך לצרף אותה שוב.

נכון, זה לא אידאלי ולפעמים פוגע בעיצוב, אבל האפקטיביות של העברת המידע, גבוהה בהרבה.
רוב האנשים לא יגידו לכם שהמייל שלכם התקבל שלא כמו שהתכוון.
הם גם לא יטרחו לחפש מידע שהתפספס.

מסמכים מצורפים:

מסמכים מצורפים למייל, לרוב לצורך עבודה, שמירה ושימוש על מחשב מקומי.
אם אתם יצרתם את המסמך, ודאו שנתתם לו שם ברור שעומד בזכות עצמו, לטובת מי שיקבל אותו.

כלומר: בדומה לנוסחה של "שורת נושא", גם כאן, נוסחה קבועה תעזור לכם להישאר מסודרים ולאפשר למצוא את המסמך שלכם בקלות, גם על המחשב.

הנוסחה:
(שם הלקוח)+(פרויקט)+(הנושא המרכזי במילות מפתח)+(גרסה)+(פעולה לביצוע)
נכון, זה שם ארוך מאוד למסמך, אבל לא תאמינו כמה קל למצוא אחר-כך באופן מדויק ומהיר מה שתחפשו.

שימוש בתגיות:

אם כמוני, אתם משתמשים בג'ימייל, התגיות הן בעצם התחליף שלנו ל"תקיות". נכון, יש עדיין אפשרות לתייק לתיקיה, אבל תגיות יעילות בהרבה, כי למעשה הן מספקות לנו פילוח מהיר בתוך המייל שלנו, המציג לנו אוסף מיילים ספציפי העונה לכל שילוב תגיות שנחפוץ בו.

הגדירו תגיות שתהיינה נוחות לכם, כמו למשל:
  • פעולות (לקרוא, להגיב, לעשות, להעביר וכו'...)
  • שמות לקוח (שם החברה, מותג, אירגון וכו'...)
  • סוג המייל (חומרים, דיון, התייעצות, הרצאה, מפגש וכו')

אם תתייגו את המיילים שחשובים לכם בראשי הפרקים שנוחים לכם, יהיה לכם קל יותר לעקוב אחריהם, וגם תוכלו במבט אחד על שורת הנושא, לדעת במה מדובר.
מומלץ לתת לתגיות שונות, צבעים שונים, ומומלץ לחלק את התגיות לנושאים וליצור בעצם "משפחת תגיות".כך למעשה תוכלו ליצור למשל תגית "עבודה" ותחתיה לכנס את כל התגיות הנוספות שקשורות לעבודה שלכם.
* ג'ימייל מציג את התגיות במלואן, כלומר – התגית וספריית התגיות שהיא משוייכת אליה.

תוספים בחינם, שיכולים לעזור משמעותית
בניהול המייל האישי:

(למשתמשי דפדפן כרום בסביבת "חלונות")


  • Gmelius
    הוא תוסף שמציע אפשרויות רבות, מ"סנוז" למיילים, דרך שליחת מיילים מתוזמנת, הוספת פתק פרטי עם הערות שלכם לכל שרשור, חסימת מעקב אחרי המיילים שאתם שולחים ועוד.
    את כל זה תוכלו לעשות בחינם, ויש פיצ'רים מתקדמים יותר בגרסה בתשלום. לחצו למידע והתקנה >>

  • Attachment Icons for Gmail™
    הוא תוסף שיראה לכם בתייבת המייל, לא רק שמצורף קובץ, אלא איזה סוג קובץ מצורף. לחצו למידע והתקנה >>

  • Gmail Sender Icons
    יוסיף בתייבת המייל הראשית שלכם, איקון עם לוגו השולח. שימו לב, התוסף שואב את הלוגו מהחותמות האישיות במיילים שהתקבלו. לחצו למידע והתקנה >>

  • Strikethrough
    מוסיף לכפתורי עריכת הטקסט שלכם במייל, את האפשרות להציג טקסט מחוק בקו. כזה. תוסף זה יעזור בעיקר לאנשים שעובדים על עריכת טקסטים בגוף המייל. לחצו למידע והתקנה >>

  • Wisestamp
    מאפשר להוסיף למייל חותמת אישית מעוצבת בתבנית מותאמת אישית, שכוללת קישורים לפרופילים אישיים במדיה החברתית, לאתר/בלוג שלכם, ואפילו לכלול את הסטטוס האחרון שכתבתם בפייסבוק. לחצו למידע והתקנה >>

  • Mailtrack for Gmail & Inbox: Email tracking
    מספק לכם במייל, את הוי הכפול שיש בוואטסאפ. כלומר, הוא יאשר לכם שהמייל שלכם התקבל ונפתח.  שימו לב, אם התקנתם את "ג'ימליוס" (התוסף הראשון שמותקן ברשימה זו), אתם מייצרים ניגוד פעולות בין שני תוספים.
    כלומר, ג'ימלייוס ינסה לחסום את המעקב של תוסף הטראקינג. לחצו כאן למידע והתקנה >>


הצטרפו לדיון בפוסט הזה, בפייסבוק:


מרץ 03, 2017

בדרך ל"משרה מהחלומות" - דרוש: שינוי גישה במדורי ה"דרושים"


בניסיון שלהם לחסוך, עסקים רבים מחליטים לצמצם את כוח האדם שלהם, ולדחוס מספר תפקידים שכל אחד מהם הינו התמקצעות בפני עצמו, למשרות של אדם אחד.
כך למשל, מצפים ממנהל של עמוד פייסבוק מקצועי, להיות גם "כותב", גם "מעצב", גם "מקדם בתשלום" וגם "אנליסט נתונים". וזו דוגמא קלה יחסית, כי הרבה פעמים מודעות הדרושים מבקשות עוד הרבה מעבר לכך, בקטגוריה הזאת.


הדרך לאיכות ירודה, רצופה בכוונות טובות

יש לנו שם נהדר לזה: One Stop Shop, והמונח הזה, כשהוא מיוחס לבני אדם, עושה הרבה פעמים נזק מתמשך של הורדת איכות התוצר הסופי שמקבלים גם המעסיק וגם הצרכן, בגלל דרישה לשילוב חסר היגיון של מיומנויות באדם אחד.

מה שקורה בפועל, הוא שמנהלי עסקים שלא מבינים באמת מה הם מחפשים, כי המשרה אינה מגיעה מעולמם המקצועי או האישי, מרגישים שהם צריכים להפגין פאסון ניהולי במסגרתו אינם מוכנים להודות בחוסר ההבנה שלהם, ויוצרים משרות לא הגיוניות בשוק.
משרות שהכישורים הדרושים להן, דורשים אופי שונה, חשיבה שונה ודרכי פעולה שונות ומנוגדות, על מנת לבצע אותם על צידן הטוב ביותר.

תמיד משהו יגיע על חשבון משהו אחר. אם מישהו נדרש להיות גם קריאטיבי וגם אנליטי, רוב הסיכויים שצד אחד בו מפותח יותר. וגם אם הם מתחלקים שווה בשווה באותו אדם, מה שמתקבלת היא עדיין פשרה על 50% יכולת, בכל אחד מהסעיפים. אבל אין דבר כזה חצי V, בקורות-חיים, נכון?

טעות דו-להבית משתכפלת

הבעיה ממשיכה בכך שמעסיקים נוספים מעתיקים את הדרישה של המשרות הלא הגיוניות האלה, מתוך אמונה שהם מחפשים בדיוק את אותו הדבר. ההעתקה של הטעות בתפוצה גדולה, יוצרת תחושה של "סטנדרט" מוטעה ומטעה בדרישה לבעלי מקצוע לא מטוייב.

השוק מגיב כמו שהוא מגיב תמיד: כשיש ביקוש, יש היצע. אנשים שמחפשים עבודה, וכבר יש להם סט מיומנויות כלשהו, מבינים שהם צריכים להשלים את הסטים הנוספים של המיומנויות שלא רכשו בחייהם מתוך עניין או משיכה "טבעיים" לתחום. 
אז הם הולכים ללמוד ולקבל כלים ספציפיים, כי זה הכרחי על מנת להתקבל לעבודה. כך לפחות גורמים להם להאמין.

לכן תמצאו מעצבים יושבים ולומדים SEO, ודופקים את הראש בשולחן בכל פעם שהם רואים את הטבלאות עם המספרים. ותמצאו אנשי SEO מעולים בקורסים לכתיבת תוכן – דופקים את הראש בשולחן כל פעם שהם צריכים לכתוב משפט וחצי בעצמם.

והם יהיו שם, וישלמו על הקורסים וההכשרות, למרות שיהיה להם רע עם זה, והם לא באמת יתחברו, והם לא באמת ירצו להשתמש בכלים ובמיומנויות שהם רוכשים – אבל הם עושים את זה "כי צריך".
אחרי שהם יסיימו את הלימודים, אלה מהם שיצלחו את הדרך ויגיעו ללישם אותם בחייהם המקצועיים – יבצעו את המשימות האלה בחוסר רצון, במינימאליות של יכולת וכוונה להשקיע, ובעיקר כדי להתקדם ולעבור לחלקים בעבודה שלהם, שהם באמת אוהבים.

המראה לא משקרת

למעשה, אם נסתכל לתוך יום העבודה של כל אחד מאיתנו, נמצא שם שורה של משימות שאנחנו ממש, אבל ממש לא רוצים לעשות. אנחנו דוחים את המשימות האלה לרגע האחרון, או נפטרים מהן במהירות על מנת להגיע למה שבאמת מעניין אותנו לעשות - ולרוב, המשימות האלה נפגעות ורמת איכות התוצרים שלהן, מספקת רף נמוך מאוד יחסית, מהרף שהיה מציב לעצמו מקצוען הפועל מתוך תשוקה לתחומו באותן משימות.

סודה האמיתי של המוטיבציה

השוק כולו מתבלבל. זה די מובן כשהרבה אנשים שנמצאים במשרות המורכבות משילובים סותרים של כישורים, מקבלים החלטות שגויות מקצועית, על בסיס של חוסר הבנה, חוסר רצון להבין וחוסר בחשק לבצע חלקים מסויימים בתפקידם. 
התוצאות, בהתאם, נראות כמעט בכל מצרך או שירות שאנחנו באים איתו במגע כצרכנים.

כל החיים מדברים איתנו על מוטיבציה. אנשים עם מוטיבציה זה אנשים שאתה רוצה להעסיק, כי יש להם בעצם את הדחף לעבוד ולהצליח. אבל מוטיבציה יכולה להיות מאוד מבלבלת, כי כשיושב מולך מישהו שמתלהב מזה שתתן לו להתחיל לעבוד, ולא מסוג העבודה שהוא עומד לבצע, שניכם בדרך לאכזבה מרה מהתוצאות.

מחשב מסלול מחדש

לראות את הבעיות מבחוץ, קל יותר מאשר להציע להן פיתרון, ובכל זאת יש לי התחלה של חשיבה מעשית איך לשנות את כל ההתדרדרות באיכות בכל מה שסובב ומקיף אותנו, כתוצאה מהשמות לא נכונות.

מגמה ברורה בשוק העבודה העכשווי, היא שהיום אנשים יכולים לעבור מספר קריירות מלאות, בתחומים שונים, אחת אחרי השניה. קריירה שניה וקריירה שלישית, הן כבר לא מה שנתפסו פעם בעיניי מעסיקים. בטח בעולם שבו רוצים את הניסיון אבל לא מוכנים לשלם עליו בהתאם.

אבל אם מביטים על רצפי הקריירות של אנשים שונים, מתוך התייחסות ל"למה בחרו כל קריירה וקריירה", ומבודדים את הקריירות שנבחרו מתוך עניין ותשוקה, מהקריירות שנבחרו לצורך פרנסה גרדה או "צרכים של המערכת" – אפשר למצוא אנשי מקצוע המייצרים צמתים מעניינים מאוד, עם ניסיון עשיר מאוד, בתחומים שאף אחד לא חלם אפילו להגדיר אותם.

כך למשל, תמצאו קופירייטר שסיים לימודי משפטים, מעצבת פנים שהיתה מנהלת שיווק, יועצת אירגונית שהיתה מורה ביסודי ועוד ועוד שילובים שכשבוחנים אותם דרך פריזמת האופי והאישיות שבחרה בהם מתוך עניין ותשוקה, מגלים סטים שלמים של כישורים משלימים, שיכולים ליצור משרה ספציפית שתגשים בפועל גם את חלומו של בעל המקצוע, וגם של זה שמעסיק אותו.

התהליך ליצירת משרות צריך להיות הפוך מיסודו: במקום שמעסיקים יבחרו את העובדים שלהם דרך מה שהם "צריכים לדעת", הם יכולים לבחור אותם לפי "מה הם נמשכים לעשות".
העניין הוא, שבשביל לעשות את זה, הארגון או העסק צריך להגדיר מחדש את המשרות שהוא צריך לתפעל על מנת לקיים את עצמו.
במקום לדחוק להגדרות מקובעות בעלי תפקידים שלא בהכרך מכילים את סט הכישורים הנדרש, ידרשו שמות חדשים לתפקידים חדשים – כאלה שלא מבוססים על "מה יש אצל המתחרים" ועל "איך נראית ההשמה בקטגוריית המשק", אלא תפקידים שהוגדרו דרך הכישורים האקטואליים המובילים של מי שבא להציע אותם. כמו למשל: "כותב תכני פייסבוק". (במקום משהו שנכלל בתוך סט הכישורים הסותר הנדרש היום מ"מנהל עמוד פייסבוק" סטנדרטי).

זה לא העתיד – זה ההווה

זה דורש אומץ, העזה והתמדה – שילובים שלא קלים לרוב הארגונים, במיוחד הגדולים והמסורבלים בהם, אבל חברות בינלאומיות חדשות יחסית, שנולדו על ערש הטכנולוגיה, (כמו למשל "גוגל" ו"פייסבוק"), מציעות היום משרות שאיש לא יכול היה לחלום אותן לפני 10 שנים ואפילו לפני 5 או 3 או לפני שנה. תפקידים כאלה נוצרים מתוך יכולות טכנולוגיות חדשות והרגלי שימוש משתנים של צרכנים.

אז אני רק שאלה: איך יכול להיות, שכדי לעבוד במשרה כזאת, שלא היתה קיימת עד לפני שנה, מצפים ממישהו שילמד סט כישורים ספציפי במשך שנים ויגיע אליה מוכן?

התשובה – האנשים שנלקחים למשרות האלה, נבחרים על פי התשוקה שלהם לידע ו"התמקצעו" בתחומים שמתאימים ונדרשים למשרה החדשה מרגעי הלידה הראשונים של התחום. למעשה, אם לא התחלת ליצור עבור עצמך את הניסיון בזמן, היום אתה מקובע מידי בעבר ולא מתאים.
כמה שנים למדת לתואר? 3-4? תודה, אנחנו צריכים מישהו שחי את התחום מבפנים, בשנתיים שהוא קיים, וחווה אותו מבפנים, ולא דרך האקדמיה, למשל, שהחומר הלימודי שלה מתעדכן בקצב איטי בהרבה מהקצב של התפתחות התחום בעולם האמיתי. אז פחות חשוב לנו שיהיה לך תואר. יותר חשוב לנו שאתה מכיר את התחום וצללת לעומק שלו מההתחלה.

מאיפה מתחילים

1.      אל תניחו שמה שיש למתחרים הוא נכון גם לכם. אל תתנו לקטגוריה להכתיב לכם את המשרות שאתם מחפשים בתוך הארגון שלכם.
למדו את הצרכים האמיתיים של הארגון או העסק שלכם.
אם אתם לא עוסקים או עסקתם במשרה שאתם מחפשים – אל תניחו שאתם כבר יודעים מה לחפש או איך להגדיר אותה, בטח לא על סמך איך שראיתם אצל המתחרים.
העזרו באנשי מקצוע שכבר הוכיחו כישורים בתחום החדש שאתם מחפשים, על מנת שיעזרו לכם להבין נכון אילו כישורים דרושים להשגת אילו מטרות שלכם.

2.      הציבו את הכישורים הנדרשים מול המטרות השונות של העסק, ומיינו את הכישורים לפי עולמות התאמה והשלמה אחד של השני. הבינו מה משלים ומה נוגד.
למשל: העדיפו שבעל תפקיד בעסק שלכם, לא  ידרש להיות גם "עורך וידאו" וגם "אנליסט
"SEO תחת הגדרה אחת של "מנהל ערוץ יוטיוב".

3.      הגדירו תפקידים המתאימים לסטים של כישורים משלימים באופן טבעי, ולא מכילים דרישות לכישורים נוגדי אופי של מי שיבצע אותם. אל תפחדו להגדיר תפקיד שלא קיים עדיין, אם אתם מאמינים שהוא ישתלם לעסק שלכם.

4.      בתהליך קבלה לעבודה, חפשו את התשוקות המקצועיות של מי שמציע לעבוד איתכם. ודאו שהוא מתרגש מעצם התפקיד ומה שהוא כולל מבחינת עשייה יומיומית, ולא מכך שאתם מציעים לו משרה ב-X שכר.

5.      התייחסו לניסיון המצטבר, של המסלול המקצועי האישי שעשה האדם שמולכם עד שהגיע אליכם. אילו כישורים כבר יש לו ויוכלו לעזור בביצוע התפקיד שלו אצלכם? אילו כישורים נוספים בלתי צפויים יש לו שתוכלו לרתום לטובת העסק שלכם? אולי כדאי להרחיב את הגדרת התפקיד שלו בהתאם לכישורים הלא צפויים שהוא מביא?

6.      הישארו עם אצבע על הדופק, לרמת האיכפתיות של העובד שלכם ממה שהוא עושה. אם נראה שהוא מאבד עניין, כנראה שהתחום השתנה והוא נדרש לעשות דברים שאמרו לו שצריך, במקום את הדברים שצריך לעשות באמת. דינאמיות ופלואידיות בהגדרות המקצועיות בתוך הארגון, יעזרו לו להישאר מעודכן יותר ופרודוקטיבי יותר.


האמת מאחורי "משרת חלומות"

אתם מבינים, כשאתם מחפשים שורות מסויימות בקורות חיים, שנכתבו רק בשביל שמישהו יוכל לסמן עליהן V, אתם לא מקבלים את העובד שאתם חולמים עליו, והעובד לא מגיע למשרת חלומותיו.
נכון, לפעמים עבודה היא רק עבודה, אבל אם העסק שלכם חשוב לכם, אתם מבינים כמה חשוב שגם לעובדים שלכם יהיה חשוב מה שהם עושים. לא תוכלו לשכנע אותם שטוב להם רק בעזרת סמינרים וימי גיבוש.

סביבת העבודה חשובה, אבל הדרך ליצור סביבת עבודה אידיאלית באמת, היא לאסוף למקום אחד רק אנשים שאוהבים לעשות את מה שהם עושים. ככה טוב לכולם. כל אחד בתפקידו, ולכולם יחד כגוף. כל אחד מרגיש שהחלק שלו קריטי. מהותי. כל אחד מרגיש שהוא בשטח הכי חזק שלו, ואף אחד לא מתנגש עם השני. כולם פשוט משלימים. והעסק או האירגון יכול ליהנות מזה, בדיוק כמוהם.

אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שלכם על מה שנכתב כאן, ואם יש לכם עצות או מסקנות נוספות שיכולות לעזור לשינוי המתבקש, אודה לכם אם תכתבו אותן בתגובות.


* הפוסט נכתב בלשון זכר אך מתכוון לשני המינים כאחד.

הצטרפו לדיון בפייסבוק, או השאירו תגובה כאן בפוסט:



הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית