דצמבר 09, 2016

10 תובנות מ-10 שנים כתיבת בלוג


10 שנים בלוג. באותה נקודה ברשת. עם הרבה לזוז בין הקווים. עם הרבה ניסויים וניסיונות. עם הרבה לבטים וחששות. עם הרבה להגיד, מסתבר.

כשיצאתי למסע הזה, לא ידעתי כמה רחוק הוא יגיע. פתחתי בלוג כניסיון, בדיוק בשנה שהתחילו להתעורר בעולם הרשתות החברתיות, ובזמן שבפייסבוק שיחקנו עדיין ב"איזה ספייס גירל אני" והשוונו לתוצאות של חברים מהתיכון, בבלוג שלי כבר התחלתי לחפור ולגלות שוואלה, יש אנשים שמה שאני כותב מעניין אותם.

אבל מעבר ללעניין את הקוראים, התחילו להתגבש לאורך הדרך הכללים שהנחו אותי ואליהם נצמדתי בכל כוחי, מתוך אמונה שרק ככה הבלוג שלי יהיה "באמת שלי". עכשיו, בתום 10 שנים של עשיה עקבית, אני רוצה לשתף בהם את מי שלכתוב בלוג אישי מעניין אותו, והרי הם לפניכם:


1.      אמינות – מה שאתם קוראים פה זאת תמיד רק דעתי
הבלוג שלי מעולם לא נועד למטרות רווח ולא נועד למכור שום דבר. המטרה שלו מאז ומעולם היא למצוא אנשי שיח שרוצים לתרום מהידע שלהם, המחשבות שלהם והרגשות שלהם, בנושאים שמעניינים אותי.
לוקח שנים לבנות אמינות מול הגולשים וכל ריח קלוש של מסחריות משנה את היחס שלהם לתוכן לחלוטין. השאיפה שלי, שהקוראים בבלוג שלי ידעו וירגישו תמיד שהתוכן שהם מקבלים הוא 100% דעתי האישית והניסיון שלי – לטוב ולרע, ללא שום התערבות משחדת מבחוץ.

2.      תכתוב רק על מה שבאמת אכפת לך ממנו
"האם זה מצדיק פוסט"? היא שאלה שהעליתי בפני עצמי מאות פעמים במהלך 10 השנים האחרונות. כן, זה הבלוג האישי שלי, ואני יכול לכתוב בו על מה שאני רוצה, אבל לאורך הזמן הבנתי שהמטרה היא לא "להאכיל את המפלצת", אלא לאלף אותה "לעבוד בשבילך". גנזתי עשרות
כשאתה כותב על משהו שאכפת לך ממנו, אתה כותב מתוך תשוקה, ותשוקה היא אלמנט מדבק שמושך אליו כאלו שיש להם תשוקה דומה. כלומר, האנשים הכי מעניינים שעוסקים בנושא, לפחות בעיניי.

3.      תכתוב כמה שבא לך
זה נכון, אין לנו סובלנות לקרוא היום טקסטים שנתפסים בעיננו כארוכים מידי. הסטודנטים שלי שמעו ממני לא אחת על הצורך לקצר ולהישאר עניינים בטקסטים שלהם שפונים לקהלי מטרה ממוקדים. אבל בבלוג שלי החלטתי להתעלם לחלוטין מה"כלל" הזה, ואין לי ספק ששילמתי עליו לא פעם מחיר – שתמיד הייתי מוכן לשלם. כתפיסה – אם היה חשוב לי להגיד את זה, זה בתוך הפוסטים, ואם זה ארוך מידי בשביל מישהו, או לא מעניין אותו, הוא תמיד יוכל לדלג בקלילות בין כותרות המשנה ולמצוא את מה שכן יעניין. ביננו, תמיד אפשר לראות בתגובות את ההבדלים בין מי שקרא והתעמק ובין מי שרפרף בין הכותרות – אבל למדתי לא לשפוט את הממהרים, ואף להעריך אותם על כך שלרוב דווקא הם הראשונים להגיב ולפתח את השיח.

4.      תכתוב מתי שבא לך
אם זה הבלוג האישי שלך, ואתה יודע שתכתוב כשיהיה לך מה להגיד, לא צריך ללחוץ על הצורך להגיד משהו או לכפות עליו מסגרת זמנים "מסודרת". אין לי עבור הבלוג הזה "גאנט תוכן חודשי" או שנתי. מה שכן יש לי, זאת המודעות שהפלטפורמה הזאת נמצאת שם בשבילי בכל פעם שארגיש צורך להשתמש בה, וזה מספיק בשביל להגיע אליה תמיד כשיש משהו שבעיניי הוא חשוב ומתאים להגיד בה.
אף אחד לא מחכה לפוסט הבא שלי, או של אף אחד אחר. כשהתוכן הזה עולה, הוא מקבל את היחס בהתאם לאיך שהוא מוגש ולרלוונטיות שלו לקוראים, אז אין טעם להלחיץ את עצמך עם משפטים כמו "שיואו, לא כתבתי בבלוג כבר המון זמן". זה לא ה"כמה" כתבת. זאת האיכות של הפוסטים שאתה כן כותב ומפרסם, שנמדדת ביחס שהם מקבלים, וכמובן בסיפוק העצמי מלהביע את הדברים שאתה מרגיש או חושב.

5.      תנסה מה שבא לך
העולם הטכני מאחורי הקלעים של בלוג, הוא מורכב לא פחות מהתוצר הסופי הציבורי. פלטפורמות בלוגים שונות, מאפשרות אפשריות טכניות שונות וכדאי תמיד לחקור, לנסות ולגלות מה מהדברים מתאים לבלוג שלך ומה לא.
המערכת של "בלוגר", מאפשרת מאז הקמתה התערבות ישירה באיפיון ועיצוב הבלוג בהתאם לצרכים הטכניים של מי שמנהל אותו, והיא הולכת ומשתפרת עם השנים ועם הטכנולוגיה והשימושים החדשים שצצים במדיום.
ניסיתי אין סוף וויג'טים, פיצ'רים וכלים שנועדו להעשיר את הבלוג בתוכן ולספק בו יותר אינטראקציה ועניין עם הקהל. חלקם הלכו ובאו, חלקם נשארו והפכו לאבן דרך. רוב הקוראים בכלל לא שמים לב לשינויים שלפעמים מושקעות בהן שעות ארוכות של תכנון, עריכה ואפילו קצת תכנות, אבל מה שתמיד מניע אותי לנסות זה הרצון להתחדש והסקרנות, וגם הידיעה שתמיד (או בעצם לרוב) אפשר לחזור אחורה למה שכבר היה.

6.      דע עם מי אתה מדבר
גם כשכתבתי פוסטים בנושאים מאוד שונים אחד מהשני, בעלי אופי שונה אחד מהשני, תמיד ידעתי מי נמצא בצד השני של השיחה. כי זה הרעיון בבלוג כפי שאני תופס אותו – שיחה. אולי אחת שמתחילה בפוסט אחד ארוך וחופר, ואולי היא התחילה בבלוג אחר או במקום אחר ברשת, אבל כל הרעיון מאחורי בלוג בעיניי, הוא ליצור חיבור בין הדברים שאתה אוהב וחשובים לך, לאחרים שאוהבים את אותם הדברים והם חשובים להם באותה המידה. בלי לדעת עם מי אתה מדבר, מתקבלים טקסטים כלליים מידי, ולפעמים "מסבירים" מידי – מה שהופך אותם לפחות קריאים ופחות מעניינים למי שכבר "חי את הנושא". אז החלטתי שאני לא עושה "הנחות" לאף אחד שקורא אותי. נותן לעצמי להתבטא בחופשיות מתוך הנחה שמי שקורא, לא התחיל לעסוק בנושא היום, בפוסט הזה (אלא אם כן זה משהו ממש ממש חדש). מודה, לא תמיד קל לעקוב אחרי, לא תמיד אני עושה את זה קל, אבל אני מאמין בלתת קרדיט לקוראים שלי, ומבין מראש שמה שיש לי להגיד ואיך שאני אומר את זה, לא אמור להתאים לכולם. לא כולם אמורים להבין, לא כולם אמורים להתחבר. הכל בסדר, מי שחשוב לי כאן זה אלו שכן.

7.      דע להגדיר הצלחה
בזמן שרוב הפלטפורמות ברשת גורמות לכולנו לשחק את משחק המספרים, מאוד מפתה למדוד הצלחה של פוסט או של בלוג בכמות האנשים שקראה והגיבה אליו, אולם בזמן שחשיפה ואינטראקציה הם שני פרמטרים חשובים, אסור להזניח את הפרמטר הלא מדיד מספרית "מי".
אם פוסט שלי בנושא מסוים הגיע לאנשים שהם בעיניי מובילי דעה בנושא, והם קראו והגיבו לו, או שיתפו אותו, מבחינתי זאת הצלחה. פחות חשוב ה"כמה", יותר חשוב לי שהחשיפה הקיימת של הפוסט או הבלוג מתקיימת בספירות התוכן הרלוונטיות ומגיעות לאנשים שבאמת יפיקו מהם תועלות או ימצאו בתוכן עניין.
הצלחה מבחינתי, נמדדת גם כשמישהו אומר לך פנים אל פנים: "שמע, אני אוהב את מה שאתה כותב בבלוג שלך", או "מאוד התחברתי לפוסט שלך בבלוג", ולא רק לרשמים המדידים במדיה הדיגיטלית.
הניסיון לימד אותי שככל שרודפים אחרי מספרים יותר גדולים, כך איכות התוכן יורדת בעיניי והשיחה הופכת להרבה יותר כללית והרבה פחות מחדשת. אותי ספציפית לא מעניין לטחון מים. אז הבלוג שלי מיועד לאנשים ברמת השיח שאני מצפה לה באופן אישי כאדם, ומי שלא מתאים לא, מוזמן להמשיך הלאה – באהבה.

8.      חשיפה ורלוונטיות
מעולם לא קידמתי את הבלוג שלי בתשלום בשום דרך, כבחירה. תמיד האמנתי ופעלתי על מנת שהתוכן שלי יגיע לאנשים שהוא מעניין אותם דרך חיפושים והמלצות. אמונה מלאה בכוח של תוכן להיות "ויראלי" בהגדרה היותר רגועה שלו – ואף יותר מזה: אני מאמין שאם התוכן לא מצליח לעבור בכוחות עצמו בין אנשים שהוא רלוונטי אליהם, זה כי הוא לא חזק מספיק. אז איזו סיבה יש לקדם אותו בתשלום? הרי אני לא מוכר כאן כלום.
עם זאת, כן עסקתי בלקדם את התוכן מהבלוג שלי, בערוצים מקבילים, דרך נטוורקינג. אז בהחלט תראו ממני פוסט בפייסבוק שמספר לכם שכתבתי פוסט חדש בבלוג, כי אני מאמין שלפחות חלק נכבד מהעוקבים שלי בפייסבוק, מתעניינים במה שאני כותב ובתוכן שאני משתף, גם במקום שהוא מעבר למה שפייסבוק מאפשר בהתנהלות שלו.
כן תראו בחותמת המייל שלי, קישור קבוע לבלוג ולפוסט האחרון, מאותה הסיבה בדיוק, וכן תשמעו אותי בכיתה או בשיחה פרטית מספר לסטודנטים שאני כותב בלוג ושיש שם פוסטים שיכולים לעניין אותם בהקשר לשיעור.
תמיד כשאציע תוכן מהבלוג שלי לאחרים, תהיה לכך רלוונטיות פרקטית אליהם. תמיד תהיה להם תועלת. תמיד אקפיד להבהיר להם את התועלת שיכולה לצאת להם מלקרוא את התכנים שלי. הנושא הוא אף פעם לא אני. הנושא הוא הם ואיך הם מתחברים לתוכן המדובר.

9.      תוכן שכיף לחזור אליו
אנחנו חיים בעולם מבזקי שכמעט ולא מאפשר לנו לחזור לאחור ולעשות השלמות של תוכן שפספסנו. כל-כך הרבה "קורה עכשיו", למי יש זמן לחקור את העבר ולחפש בהיסטוריה. אבל אני מודה, שעם השנים, יש פוסטים שעלו בבלוג, שממש כיף לי לחזור אליהם, ולקרוא אותם שוב. אולי בפרספקטיבה חדשה, אולי עדיין בדעה דומה, אבל ארוכים ומפורטים ככל שיהיו, אני מוצא את עצמי קורא אותם שוב ושוב.
מדי פעם, פוסט שנכתב לפני תקופה ארוכה, צף פתאום ברשימות הנתונים. כך אני יכול לראות שבשבוע מסוים, הפוסט ה"ישן" הזה, עבר סיבוב נוסף במעגלים של אנשים שמצאו אותו מעניין או רלוונטי אליהם, בלי קשר למתי הוא נכתב.
זאת אחת ההרגשות המספקות ביותר – לדעת שיש פוסטים שכתבת ותמיד יכולים להיות רלוונטיים, למרות התקופה, למרות הטכנולוגיה, למרות מיליון ואחד דברים שקורים במקביל.
כדי לכתוב פוסטים כאלה, יש צורך בחשיפה ואינטימיות ויש צורך בהעזה להגיד משהו שלא הרבה אנשים מוכנים להגיד. מה שמאפיין פוסטים כאלה הוא דווקא היותם יותר "פילוסופיים" ו"אישיים", ואני שמח ומודה לעצמי שכתבתי אותם. תמיד אשאף לכתוב כמה שיותר מהם.

10.  תגובות
אין ספק שמה שהכי מתגמל בלוגר, הן התגובות שהוא מקבל על הפוסטים שלו. תגובה אחת יכולה לעשות לך את היום, רק כי אתה פשוט יודע ש"אתה לא מדבר עם עצמך". אם למישהו היה מספיק חשוב להשאיר תגובה – אין מחמיא מכך, וזה ממש לא מובן מאליו להאמין שהרבה אנשים ישאירו לך תגובה או ייקחו חלק בשיח שרצית לייצר או לקחת בו חלק.
לאורך השנים, ניסיתי מנגנונים שונים מבחינה טכנולוגית, על מנת להפוך את השארת התגובות בבלוג לקלה ונוחה יותר לקוראים. ממערכת התגובות המקשה של בלוגר עצמו, דרך ויג'טים ופיצ'רים שמערבים רשתות חברתיות ועוד. בימים אלה, אתם יכולים לראות שבסיום כל פוסט בבלוג, מוטמע הפוסט שעלה לקדם את החשיפה שלו בפרופיל הפייסבוק שלי, כדי להקל על חברים ברשת החברתית החזקה והפופולרית בישראל, להשאיר תגובה מהפרופיל האישי שלהם.
אין מה לעשות, זירת השיח הפופולארית ביותר בישראל היא פייסבוק, ולצפות שישאירו לך תגובות בגוף הפוסט עצמו, זאת שאיפה נאה, אבל כמעט ולא ניתן להשוות בתוצאות. פחות תגובות בפוסט שבבלוג, הרבה יותר תגובות בפייסבוק. בסדר גמור. צריך לדעת לקבל את מה שאפשר איפה שאפשר ואיפה שנוח לקוראים, ולא להתעקש לחייב אותם להגיב איפה שפחות נוח להם. זה רק אומר שאת הנתונים צריך לאסוף מכמה מקומות ולא להתייחס רק לפוסט בבלוג עצמו ולנתונים שבלוגר מספק, אלא לשלב אותם בתמהיל החשיפה והתגובה מכל הפלטפורמות.
ואחד לשנה הבאה

11.  התמדה
בזמן שהמדיה הדיגיטלית ומדיה החברתית מתפתחות ומשתנות ללא הרף, וגם זירות עניין ושיח מרכזיות מופיעות ונעלמות, אני מוצא ערך עליון בבחירת פלטפורמה יציבה לבלוג אישי. בתחילת הדרך, לא יכולתי לדמיין את קופי2גו 10 שנים קדימה. לא ידעתי שמכל הזירות שניסיתי וכתבתי להם תכנים, דווקא הפלטפורמה הזאת, תישמר ותשרת אותי כל-כך הרבה זמן.
פתחתי "מראות" לקופי2גו בפלטפורמות שונות כמו "קפה דמרקר", ואתרי שיח ובלוגרים שונים, אבל תמיד מצאתי את עצמי חוזר למקום שאפשר לי את השליטה המלאה ביותר בתוכן שלי ובאיך שהוא מוגש.
במשך השנים, ההתמדה הזאת השתלמה, צוברת עבורי דירוג גבוה לפוסטים מסוימים במנוע החיפוש של גוגל, וכן משקפת אלי את הרלוונטיות לאורך זמן, של תכנים מסוימים שהתפרסמו בבלוג.
קופי2גו, תמיד יהיה הבית האמיתי שלי ברשת. במקום הזה, הקוראים תמיד יקבלו ממני את המיטב שיש לי להציע: עניין מעורר שיח, רלוונטי אליהם ומקום להביע את דעתם היכן שיקשיבו ויתייחסו אליה. התמדה בחוקיות הזאת, הופכת את הבלוג שלי למשהו שאני גאה בו ושמח עליו הוא גורם לי אושר, בעיקר כשהוא מועיל לאנשים אחרים ובשביל זה אני תמיד מוכן להשקיע.

אוקטובר 13, 2016

האם אתם באמת מייצרים "תוכן איכותי"? – עצות מעשיות



העולם הדיגיטלי המסחרי נמצא במצב תמידי של רעב ל"תוכן איכותי". צמד מילים, שאולי כדאי רגע לעצור ולהבין מה בעצם מסתתר מאחוריהן.


למעשה "תוכן איכותי" – הוא תוכן שמעניין את קהל המטרה שלו.
אם התוכן מעניין אותנו כצרכנים, באמת-באמת מעניין אותנו, הוא גם יכול לתבוע בנו חותם רגשי, להיזכר לאורך זמן רב יותר ואף להניע אותנו לפעול באופן מכוון.

כדי לייצר "תוכן איכותי" אמיתי, חייבים לצאת מנקודת מבט צרכנית בעלת כנות ברוטלית.
כיוון שגם אנחנו כולנו צרכנים בעצמנו, אנחנו יודעים במדויק מה גורם לנו מיד לאבד עניין בתוכן, במיוחד אם הוא מנסה "להידחף" לחיינו בלי ועם הזמנה.

מה כבר לא עובד


תוכן ש"מסריח מפרסום", תוכן שחוזר על עצמו, תוכן שיוצר ציפייה אבל לא מקיים, תוכן שמדבר איתנו בקלישאות, תוכן שמדבר איתנו ב"תבנית שיווקית" קלה לזיהוי, תוכן שמלאה בפרטים מיותרים, שאין בו פוקוס ממוקד – עמוס או מפוזר או שניהם, תוכן שאנחנו לא מבינים מיד את הרלוונטיות שלו אלינו, תוכן שאנחנו לא יכולים לדמיין מיד איזו תועלת תצא לנו ממנו, תוכן שמעורר בנו רגש שלילי והתנגדות, תוכן שדורש מאיתנו "יותר מידי השקעה", תוכן שמבטיח הבטחות גדולות מידי שקל להפריך – כל אלה, הם סוגי תכנים שכבר עוברים לידנו ועושים לנו עבודה קלה להתעלם מהם.

הפער בין מה שאנחנו אומרים לעצמנו, למה שעושים בפועל


המציאות מראה שאפילו דברים שאנחנו "צריכים" לקרוא, אנחנו לא באמת קוראים.
אנחנו סורקים, מרפרפים, "עוברים עם העיניים", אבל לא באמת מתמקדים – אלא אם כן זה ממש אבל ממש נתפש בעיננו הכרחי. וגם אז, אם נדרש מאיתנו מאמץ לצורך כך, זה מעורר בנו אנטגוניזם.

אם התוכן לא "לעיס" בקלות, אנחנו מדלגים הלאה, אל הביס הלעיס הבא, וביס, זה בדיוק מה שמספיק לנו, בדרך כלל. 

בגלל הפער בין הסובלנות של הצרכנים כלפי תכנים באופן כללי, והצורך של המפרסמים להחזיר אותנו לאותה מסעדה שוב ושוב, לייצר "תוכן איכותי" זה אתגר של ממש.

מדובר בהפעלה של טכניקות המשלבות את היכולת להבין את הצרכן ואת מצבו כרגע, לדעת לאן רוצים לכוון אותו ולהעביר לו את המסר או המסרים בכמה שפחות מאמץ מצידו, אבל שישאר בעניין כמה שיותר זמן, או לפחות עד השגת המטרות שלנו ממנו.

אם אתם בעלי עמוד פייסבוק מקצועי, אם יש לכם אתר שמכיל מאמרים וכתבות או תכני מידע, אם אתם שולחים דיוורים קבועים במייל לצרכנים שלכם, ואתם רוצים להאמין שאתם יוצרים עבורם "תוכן איכותי", מומלץ מאוד שתעברו על הרשימה הבאה, שמרכזת נושאים שנבדקו ונמצאו כמעניינים לגולשים ברשת.
המחייבות של "תוכן איכותי" בעידן הנוכחי היא התמקדות בצרכן.

לא במוצר, לא בחברה, לא במותג, לא בארגון – בצרכן, ובחלק שיכול להועיל לו. באמת להועיל לו, באופן כלשהו.


מה זאת הרשימה הזאת?


ברשימה תוכלו למצוא רעיונות איך להגיש את התכנים שלכם לגולשים באופן שיעורר בהם עניין, אם תצליחו לחבר באמת בין עולם התוכן של העסק או הארגון שלכם, לנושאים שמוצגים כאן.

את הרשימה מצאתי בפוסט הזה, אך ערכתי אותה וחילקתי אותה לקטגוריות כלליות יותר, לנוחות שימושכם.
מקווה שהיא תעזור לכם לעורר עניין בקרב קהלי המטרה שלכם.

ונ.ב.
למרות שהפוסט הזה פונה לקהל מקצועי, לדעתי הוא מעניין גם ברמה האישית, ליצרני תוכן פרטיים.
במיוחד כאלה שרוצים ליצור לעצמם קהילת עוקבים מתרחבת, פעילה ונאמנה.

אשמח לשמוע את דעתכם, כמו תמיד. כאן ובפייסבוק.

30 סוגי תכנים שכולנו חושקים בהם:


      הזדהות על בסיס תובנה משותפת
1.      תוכן שמזכיר לנו שהחיים קצרים.
2.      תוכן שמזכיר לנו דברים בסיסיים שנשכחו או שפוסחים עליהם.
3.       תוכן שמאשר את ההנחות האישיות שלנו.
4.      תוכן שמאתגר את ההנחות האישיות שלנו.
נתינת תקווה
5.      תוכן שמזכיר לנו שחלומות יכולים להתגשם.
6.      תוכן שנותן לנו אמונה בדברים גדולים יותר.
7.      תוכן שמזכיר לנו שיש לנו משמעות
8.      תוכן שמזכיר לנו שאנחנו מיוחדים במיננו ומעודד אותנו לחיות כך.
הנעה לפעולה
9.      תוכן שנותן לנו השראה לפעול.
10.  תוכן שמעודד אותנו לעולם לא לוותר.
הרגש זוכר יותר טוב מהשכל
11.  תוכן שגורם לנו לצחוק או לחייך.
12.  תוכן שגורם לנו להזיל דמעות (מאושר או עצב).
13.  תוכן שמפתיע אותנו.
14.  תוכן שמרשה לנו לזכור בגעגוע.
15.  תוכן שמרומם אותנו מעל פחדים החזקים ביותר.
16.  תוכן שמאשר את הפחדים הגדולים ביותר שלנו.
בידור ומקוריות
17.  תוכן שיש לו טוויסטים בלתי צפויים.
18.  תוכן שמלמד תוך כדי שהוא מבדר אותנו.
19.  תוכן שמספק לנו נקודת מבט רעננה על דברים מוכרים.
אמנות הסיפור
20.  תוכן שמספר לנו סיפור.
21.  תוכן שמגלה סוד.
22.  תוכן שחושף תעלומה.
23.  תוכן שלוקח אותנו למסע.
24.  תוכן שבו דויד גובר על  גולית.
25.  תוכן שמעורר סקרנות. (תוכן שמזכיר לנו שיש עוד)
26.  תוכן שיוצר מתח.
סיפורים שאנשים אוהבים
27.  תוכן שמספר סיפור הצלה.
28.  תוכן שעוסק בלוקחי-סיכונים.
29.  תוכן שמספר לנו על גאולה (לא דווקא דתית)
30.  תוכן שמספר לנו על הקרבת קורבן.



ספטמבר 06, 2016

האם יוטיוב מת? - משבר ענק ברשת הוידאו החברתי הגדולה בעולם


בזמן בישראל עסוקים בחיים עצמם, ויוטיוב נחשב יותר ל"מחסן סרטונים" ולמדיה טובה להפצת פרסום, מתחוללת בו בימים אלה דרמה בקנה מידה בינלאומי, שעצמתה וההדים שלה עוד רחוקים מלהגיד את המילה האחרונה.


האמ;לק של הסיפור

 יוטיוב שינתה בלי להודיע מראש את התנאים לקידום מודעות ופרסומות וידאו, ו"החמירה" את הכללים שנכללים תחת הגדרת "תוכן לא הולם", לפוסטים שהיא מאשרת לקדם עליהם מודעות.

למעשה, בימים האחרונים, קיבלו אלפי בעלי ערוצי יוטיוב פרטיים, הודעות אוטומטיות מיוטיוב המצהירות שהסרטונים שלהם נפסלו למוניטיזציה, בגלל מילים גסות, הפרות זכויות יוצרים, הומור גס ואפילו נושאים שהם פשוט "שנויים במחלוקת".

המערכת עובדת כך שקודם כל הסרטונים נפסלים ממערכת הקידום, ואז בעל הערוץ צריך להגיש בקשה פרטנית ליוטיוב לכל סרטון וסרטון, על מנת לנסות לערער על ההחלטה.

ההחלטה שפגעה ישירות ביצרניי תכנים קטנים, שחלקם רגילים להתייחס אל יוטיוב כפלטפורמה חופשית מבחינת נושאי שיח וניסוח, גורמת לנפילה מאסיבית בהכנסות של יצרניי תכנים, שהתרגלו להרוויח סכומים נאים מהצפיות שהסרטונים שלהם זוכים להם בפלטפורמה.

וולוגרים ותיקים ופופלאריים ואפילו ערוצים מסחריים עצמאיים ביוטיוב, מצאו את עצמם לא רק מתמודדים עם ירידה משמעותית בחשיפות ובהכנסה, אלא גם במלחמה חסרת סיכוי מול מערכת הסינון האוטומטית של הפלטפורמה, על כל סרטון שסומן.

הסיבה שיוטיוב ערכה את השינוי, היא כמובן המפרסמים הגדולים, שדורשים מהפלטפורמה להקפיד יותר על ניתוב תכני הפרסום שלהם, לסרטונים חיוביים ו"נקיים", שלא יכולים להשליך ערכים שליליים על המותגים.
יוטיוב נכנעה מוקדם מידי למכניסי "הכסף הגדול" שלה, על חשבון קהילת היוצרים הפרטיים שהפכו אותה בסופו של דבר למה שהיא: רשת תוכן הוידאו החברתי הגדולה בעולם.

בזמן שהניסוח החדש של הגדרות ה"פרסום הידידותי למפרסם" ביוטיוב הוא אמורפי (במקרה הטוב) ומאפשר לפלטפורמה גמישות בבחירה של מה להוריד מהאוויר ומה לא, בקהילת יוצרי התכנים זועמים על שני דברים עיקריים: סתימת פיות, ובזבוז זמן קולוסאלי הנדרש להשבתם של מיליוני סרטים למערכת הקידום.

וולוגרים ותיקים, עדיין משתמשים ביוטיוב על מנת להפיץ את המסר על הפגיעה בהם, ומציינים שנגד חלקם ננקטו פעולות ספציפיות אף מעבר לכך, כמו למשל הפסקת הופעת הסרטונים שלהם בזרם החדשות של המנויים שנרשמו אליהם, אפילו ללא קשר לפרסום.


נתיב עוקף יוטיוב

חשוב לציין, שהפרסום ביוטיוב מורכב בהרבה מקידום ממומן דרך מערכת הפרסום הרשמית של האתר.
ערוצים פופלאריים רבים, בנויים על מודל מסחרי שמכניס להם כסף באופן "עוקף יוטיוב", כלומר, על ידי שילוב של עידוד לרכישה ישירה של מרצ'נטייז מהערוץ, או הכלה של ספונסרים (תוכן שיווקי ממומן) בגוף הסרטונים שלהם.
מי שאין לו מערך כזה של הכנסות, נפגע אפילו יותר.

יהיה קשה למצוא את התכנים שקשורים במלחמת הקהילה מול המהלך הזה, בגלל הקשר ההדוק בין יוטיוב וגוגל, ורוב הגופים הרשמיים שמדווחים עליו, נוקטים משנה זהירות כדי לא "לעצבן" את פלטפורמת הפרסום הגדולה בעולם.

בשורה התחתונה, אם הגישה של יוטיוב תנצח, והפלטפורמה אכן תתנקה מכל התוכן הקיצוני, ההומוריסטי והביקורתי שהיא מכילה, על כל גווניו, על חשבון יצרני התכנים הוותיקים והפופולאריים, יקרה על פי התחזיות, מה שלרוב קרה ברשת במקרים כאלה – יוטיוב פשוט תוחלף בפלטפורמה אחרת.
זה אמנם נשמע לא סביר, אבל אם יש משהו שהגולשים מוכיחים בעקביות ברשת, הוא ש"סתימת פיות", ועוד בשם המסחריות והקפיטליזם, היא משהו שהם אינם מוכנים לעבור עליו לסדר היום.

עד היום, יוטיוב היתה בין הפלטפורמות המובילות המאפשרות לגולשים פרטיים להרוויח כסף על תכנים איכותיים ופופולריים שהם מיצרים, האם הכניעה שלה למפרסמים הגדולים מעידה על סוף עידן או כישלון המגמה? ימים יגידו. 

בינתיים, אני ממליץ לכל מי שיוטיוב הוא חלק משמעותי מעולם התוכן המקצועי שלו, לעקוב אחרי ההתפתחויות ולשים לב לשינויים, גם בעמודי ההדרכה הפנימיים של הפלטפורמה, וגם אצל הבלוגרים הפופולאריים שיצאו נגד ההחלטה, לא רק ביוטיוב, אלא דווקא בנוכחויות החברתיות האחרות שלהם, כמו למשל פייסבוק וטוויטר.

בשולי הכותרות, 

יוטיוב היא אחת הפלטפורמות הדינאמיות ביותר בעולם המדיה החברתית. שינויים נערכים בה בקצב מסחרר, ומשפיעים כל הזמן על התוכן הנמצא בה ועל החשיפות. הגיוני שימצא פיתרון ביניים שיאפשר ליוטיוב להגיע לעמק השווה המרצה גם את המפרסמים וגם את יצרני התוכן הקטנים, אבל בינתיים, אנחנו עדיין בלב הסערה וימים יגידו לאן ינשבו הרוחות.


מה דעתכם: האם יוטיוב צריכה להיכנע למפרסמים הגדולים, או להתייצב ליד יצרניי התוכן העצמאים שלה?
יש לכם תחזית איך כל זה יגמר? אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שלכם.


קישורים:

דף ההסבר הרשמי של יוטיוב - הנחיות ליצירת "תוכן ידידותי למפרסם" (עברית)

שני סרטונים לדוגמא שיאפשרו לכם לקבל קצת יותר פרטים:



ספטמבר 04, 2016

האח הגדול עולה כיתה – ביי ביי לאשליית הפרטיות



כשרוב העולם חושב על המושג "פרטיות" הוא מדמיין שעדיין יש לפרט את היכולת לבחור איזה מידע הוא בוחר לשתף, עם מי שלא יהיה, ואיזה לא. רוב העולם, לא לוקח בחשבון סוגים רבים של מידע שאפשר לאסוף עליו, ואת ההשלכות של המידע הזה, הרבה מעבר ל"מציצנות" או "ריגול". הרשומה הבאה מתכוונת לשפוך קצת אור ולעורר חשיבה סביב המידע האמיתי והאקטואלי שנאסף על ידי גורמים כמו פייסבוק ורבים אחרים, והשפעתו הישירה על חיינו, כאנשים פרטיים.


"היה היה"

כשג'ורג' אורוול חזה בדימיונו את "האח הגדול" ואת המישטור החברתי הפולשני של "1984" הוא לא היה יכול לדמיין כמה רחוק מהמציאות, ומפחיד יותר יהיה "האח הגדול" באמת, ומי הוא יהיה.

בעולם שבו כוחות פוליטיים שיחקו תפקיד מרכזי בחייו של האזרח, והקפיטליזם עוד לא נולד, היה הגיוני לאורוול שמצלמות, שישדרו בשידור חי מכל מקום ויעקבו אחרי האזרח מחשש לסרבנות פוליטית, תהינה האיום הגדול ביותר על הפרטיות בחיינו.

ארוול לא היה יכול לדמיין בתקופתו, כיצד "צילום" הופך להיות רק חלק טכני קטן בתוך התקן שהוא למעשה "סורק מתקדם". הסריקה והזיהוי של חפצים או עצמים בתמונה לא עלה על דעתו, בטח לא סריקה של הבעות פנים ורגשות, חום גוף או כל מדד אחר שאפשרי טכנולוגית כבר בימנו.

עוד דבר שארוול לא היה יכול לחזות זה את השילוב של קפיטליזם (ורכישה מאסיבית של מכשירי תקשורת מתקדמים ניידים), עם ה"רשת החברתית", ומרחק שנות אור ממחשבותיו היה הקונספט שכשביעית מאזרחי העולם יתחברו אליה מרצונם החופשי ויספקו לה בנק מידע בעל יכולת התפתחות אינסופית, שסביבו תיווצר תעשיה עצומה שהאינטרס שלה, הוא ברובו בכלל כלכלי, ולא שילטוני.

אשתו של הנוסע בזמן

בזמן שחלק נכבד מהאוכלוסייה כבר מודע לאיסוף האינפורמציה האינטנסיבי של הכלים הדיגיטליים בהם הוא משתמש מבחירה יום יום, גם רוב אלה שמודעים לעיקרון הכלכלי מאחורי הדברים, אינם יורדים לעומק היכולות של מערכות כמו פייסבוק, גוגל ודומותיהן לנתר ולנתח אינפורמציה ברמה כל-כך מדויקת, עד כדי שהיא מובילה ליכולת "חיזוי העתיד".

זה לא מדע בדיוני, אף אחד לא נוסע בזמן, אבל המידע שאנחנו מספקים על עצמנו והצלבות שלו עם מידע נוסף שמספקים עלינו אמצעים אחרים, כבר מאפשר לאלגוריתמים המתוחכמים לדעת איפה נהיה – מתי, כמה זמן נשהה, מה המשכורת החודשית שלנו, כל כמה זמן אנחנו מוציאים כמה כסף והרבה הרבה מעבר לזה.

בזמן שהרבה ממשתמשי כרטיסי האשראי למיניהם, מודעים שחברות האשראי מנתרות את הקניות ומתאימות "עסקאות משתלמות" על פי המידע הנצבר, רובם לא לוקחים בחשבון שהמידע שאנחנו מספקים היום באמצעות "המרגל האולטימטיבי", הוא הרבה-הרבה מעבר למספרים או "תחומי עניין".

אפילו היכרות עומק עם מערכת פילוח הקהלים הפרסומית של פייסבוק, לא מתחיל לגרד את היכולות האמיתיות של האלגוריתם, שכן אם רוב האוכלוסייה שמשתמשת באפליקציות או רשתות חברתיות מסוגו היתה יודעת, היא פשוט היתה נוטשת במהירות את הפלטפורמות, אבל אל תרוצו לסגור את החשבונות שלכם, ספויילר: מאוחר מידי, וזה גם לא ישנה שום דבר באמת מבחינת איסוף המידע עליכם. המערכת כבר הרבה יותר מורכבת מזה.

האלגוריתם שמכיר אותנו טוב יותר מעצמנו

אם מתייחסים רגע רק ליכולות של פייסבוק, בלי להציץ לתוכנות לוויין ממשפחתו כמו "וואטסאפ" ו"אינסטגרם", האלגוריתם שפייסבוק מציג כולל הצלבה של נתונים על כל משתמש גם ביחס ישיר למשתמשים אחרים בקבוצות השונות אליהן הוא משתייך ברשת החברתית ובשלל הפלטפורמות הדיגיטליות שלו. 

לא מדובר רק ב"קבוצות פייסבוק", אלא גם בחברים, בני משפחה, חברים לעבודה וכל קבוצה סיגמנטלית שהאלגוריתם יכול לזהות – אבל יותר מזה: ליצור בעצמו עבור המשתמשים.

אבל פייסבוק לא מנתרת רק את הטקסטים שאנחנו כותבים או את האינטראקציות שלנו עם תוכן של אחרים, היא מנתחת גם תוכן תמונה, תוכן סרטונים וכל תוכן שמועלה ומוגב על ידי משתמשים. כך שלמשל, אם הצטלמתם עם יין אדום בתמונה אחת, ואתם חברים בקבוצה של שוחרי "הארי פוטר", פייסבוק ידע לשייך אתכם לקבוצה של "שוחרי הארי פוטר שאוהבים יין אדום".



הפרטים שאנחנו לא יודעים שאנחנו מספקים על עצמנו... ועל אחרים

כשפייסבוק סורק את התוכן שלנו, הוא מוציא נושאים ומילות מפתח, לצד מיקום גיאוראפי, ויז'ואלים רלוונטיים ועוד, אבל מעבר לכך, הוא משתמש גם בנתונים דיגיטליים שסמויים מעיניו של המשתמש הממוצע, כמו למשל – זיהוי מצלמה ספציפית.

פייסבוק יכול לדעת למשל, אם מספר פרופילים שונים מעלים תמונות מאותו מכשיר דיגיטלי, וכך לחשוף למשל שימוש בפרופילים פקטיביים, אך הרבה מעבר לזה, החותמת הדיגיטלית של מכשיר הצילום, שנמצאת על כל תמונה, מאפשרת בעצם מעקב מלא אחרי כל תמונה, בכל מכשיר דיגיטלי שתגיע אליו ולפייסבוק יש אפשרות לדעת איך הגבנו לכל תמונה ותמונה ומתי, כמו גם עם מי שיתפנו אותה ובאיזה הקשר – אפילו אם השיתוף היה פרטי ולא ציבורי. 

יחד עם הבנת התוכן שפייסבוק וגופים דומים לה מסוגלות לו, נמנים: זיהוי פנים ואלמנטים ספציפיים בפנים (עגיל, קעקוע, צבע שיער ועוד), זיהוי מקומות (בחוץ, בפנים, במקום ספציפי ועוד), זיהוי חפצים, זיהוי מזג אוויר, שעה, זיהוי אופי פעילות (אישי, חברתי ועוד)  וכו' מתמונה, סרטון או קובץ קולי. פייסבוק וגוגל מחזיקות עלינו מידע עצום, שאנחנו לא בהכרח לוקחים בחשבון שאנחנו מספקים.

מדובר במידע התנהגותי עמוק, שהנתונים שלו מגיעים הרבה-הרבה מעבר למה שאנחנו משתפים באופן ציבורי, אם בכלל אנחנו משתפים.



הפער בין ההצהרה למציאות

המידע שפייסבוק אוספת על המשתמש, משמש אותה רשמית לפילוח פרסום אפקטיבי בפלטפורמה שלה – הנחה שגורמת לחלק מהאוכלוסייה "לנשום לרווחה", בעיקר במחשבה שהם יוכלו "להתנגד" לפרסום האגרסיבי והבולט ברשת החברתית או להתעלם ממנו.

לצערנו, האמת הרבה יותר מפחידה מההצהרה ה"פשוטה" של פייסבוק ופלטפורמות דומות לה, שהמודל המסחרי שלהן, מבוסס בעצם על מכירת שטחי מדיה לפרסום בתוך הפלטפורמה ששירותיה מוצעים בחינם למשתמש הקצה הפרטי. (היום פייסבוק מצהיר שהוא כבר מוכר את המידע עלינו גם למפרסמים מחוץ לפייסבוק עצמה).

האמת היא שפייסבוק שולטת לחלוטין על הנארטיב הסיפורי בניוז-פיד, הרבה מעבר לפילוח פרסומות.
האלגוריתם של הפלטפורמה בנוי לנהל את זרם החדשות שלנו, בהתאם למה שמתאים לפלטפורמה או למי ששכר את שירותיה, הרחק הרחק מעבר לעיניו המסננות של הגולש הממוצע, או מפרסמי המודעות הסטנדרטיים.

אם נדמה לכם שהניוז פיד שלכם מייצג את המראה הכללית של הארץ, של העולם, או אפילו של העיר שאתם גרים בה, אתם מוטעים טעות מרה.

הניו-פיד של פייסבוק מנוהל בהתאם לתכנים המוזרמים אלינו מתוך למידה וניתוח אינטסיביים של הנושאים שאנחנו מתעניינים בהם, על פי מה שהצהרנו בגלוי, וגם על פי מה שלא.

תוכן פוליטי, חברתי, תרבותי, מוצף אלינו במטרה לעודד רכישות ולהשפיע על דעתנו, תוך שימוש באשליה של "פקטור חברתי" ה"משתף" מהנושאים השולטים בחדשות המוצגות לנו.

לא, הפלטפורמה לא מרגישה צורך להציג לנו את התכנים של האנשים שאנחנו באמת בקשר איתם, אלא מבחר ספציפי של תכנים מהם, בהתאם לאג'נדה שנקבעה לאלגוריתם, על בסיס הפילוח המוקדם של מי ששכר את שירותיה או האג'נדה המסחרית-פרטית של הפלטפורמה עצמה.

"סגרתי את פייסבוק, אני רוצה את הפרטיות שלי בחזרה"

מכירים את האמירה הזאת? בואו ננסה להבין מדוע היא כבר לא אקטואלית. 

אם הייתם בפייסבוק בעבר, אם יש לכם מכשיר תקשורת דיגיטלי נייד שמחובר לאינטרנט, אם עברתם להשתמש בוואטאפ במקום, או אם יש לכם חברים שמשתייכים לרשת החברתית, המידע עליכם כבר נאגר בכל מקרה.
תמונות שאתם מופיעים בהן, גם אם לא תויגתם, מנותחות לפרטי פרטים.
למשל, אם חברים צילמו אתכם והעלו לרשת, התמונות עוברות ניתוח תוכן והצלבה עם נתונים שנאספו עליכם ממקורות מידע דיגיטליים אחרים. (למשל "פייסבוק" יכול להצליב נתונים עם "וואטאפ")
כך למשל, אם הצטלמתם מחזיקים בקבוק בירה מתויג, והתמונה עלתה אצל חבר, פייסבוק יצרף את המידע הזה לבנק המידע שיש לו על פרופיל המשתמש שלכם אצלו. גם בלי שתצטרכו לעשות משהו, או לדעת מזה בכלל.. (עכשיו תחשבו אחורה בכמה תמונות שאתם מצולמים בהן, אפשר להבין איזה מותגים אתם אוהבים – וזה רק הקצה).

המידע נאסף עלינו אם נרצה או לא נרצה, נאשר או לא נאשר את התנאים ואפילו אם נצליח לחיות חיים מודרניים בלי תלות במכשיר דיגיטלי אישי שמספק עלינו את כל האינפורמציה ברצף תמידי, לא נוכל לברוח מכל "מצלמות האבטחה", הסורקים ה"ביטחוניים" למיניהם וכמובן מצלמות הרחוב, שלהזכירנו, לא רק "מצלמות", אלא לומדות ומנתחות התנהגות.



השוליים האפורים – תקראו רק אם אתם באמת לא חושבים שזה יכניס אתכם לפניקה

לצד הפרסומים הרשמיים של כל הפלטפורמות על המידע שהן אוספות על המשתמשים, ולצד מחקרים תלויים ובלתי תלויים ואג'נדות מסחריות ופוליטיות כאלה או אחרות, אוסף חדש של נתונים הנאספים עלינו ללא בחירה וידיעה, מטריד מאוד את מי שמתחיל להיות מודע לקיומו.

ראשית בואו נניח את הנתונים:
רוב המכשירים הניידים האישים, מצוידים במצלמות (לפחות שתיים), וכן במיקרופון (לפחות אחד, בשלי יש שלושה!), לצד אפשרות איתור לוויינית (
GPS). מרוב המכשירים הניידים האישיים, כבר כמעט ובלתי אפשרי לצרכן הקצה לנתק או להוציא את הסוללה. מה שאומר, שגם כשהמכשיר סגור, הוא עדיין שומר על יכולותיו הטכנולוגיות ועל אפשרות השימוש בהן – גם ללא שיהיה לכך חיווי במכשירו של המשתמש.
(זה כולל אגב חיווי מטעה המציג שהשירותים כבויים, בזמן שהמכשיר שלכם כן ממשיך לתפעל אותם).

איסוף המידע על פי הרגלי גלישה ושימוש בעולם הדיגיטלי, כבר חצה מזמן את הקווים של המדיום הדיגיטלי הווירטואלי, ופלש לחיי המציאות שלנו בעזרת סורקים מתקדמים המופעלים בכל עת צורך, על מנת "להקשיב" ו"לראות" את הנעשה סביבנו, למפות את החיים ואת ההרגלים שלנו ובעיקר – על מנת לייצר מידע שיאפשר להשפיע עליהם בכל דרך אפשרית, למרבה במחיר, או לבעל האג'נדה המתאימה לספקי המידע.

אם קרה לכם לאחרונה, למשל, שדיברתם על נושא מסוים עם מכרים, בעולם האמיתי, שיחה לא מתווכת, פשוט שיחה פשוטה פנים אל פנים, ומיד לאחר מכן ראיתם בניוז-פיד שלכם בפייסבוק תכנים רלוונטיים יותר או פחות, אל תניחו מיד כי מדובר בצירוף מקרים. המכשירים שלנו מאזינים לנו ומתרגמים באופן עצמאי את המידע שהם מוקפים בו לדיגיטלי, בלי שתהיה לרובנו שליטה בדבר.

אם חושבים על זה רגע לעומק, הרבה מעבר להקשבה פרסונלית, מעבר ל"אני הפרטי" של כל משתמש ומשתמש, נסו לדמיין רגע "האזנה חברתית". למעשה, האלגוריתמים המתקדמים של סריקה, ניתור וניהול מידע, יודעים להצליב היום נתונים רבים על משתמשים רבים – נכון לרגע ספציפי, בהתאם לכל פילוח שירצו: רדיוס פיזי, תחום עניין, הרגלי רכישה וכו'...

"האח הגדול" שחזה ג'ורג' ארוול, לא היה יכול לדמיין גישה למידע מהסוג הזה, הוא בנה על "ציות מתוך פחד" ולא על שיתוף מבחירה או מטעמי נוחות, שפשוט בונה על הדחקה אישית ויצירת אשליה של "ביטחון פרטיות", בזמן שהמציאות לא יכולה להיות יותר רחוקה מכך.

שביעית מהפלנטה משתמשת בפייסבוק. מאות מיליונים מזינים רק את פייסבוק, יום-יום, בטריליוני יחידות מידע שממפות את ההתנהגות האנושית, וזה בלי להתייחס בכלל לכל שאר מלקטי המידע הדיגיטליים האישיים שלנו כמו למשל: יצרניות המכשירים, ספקיות האינטרנט, מערכת ההפעלה שאנחנו משתמשים בה, הדפדפן שאנחנו משתמשים בו, אפליקציות שונות ועוד ועוד.

אנקדוטה מעניינת תהיה לראות אם ענקיות איסוף מידע מתחרות, מגיעות לפרופילים צרכניים דומים בעזרת המידע שנגיש להן ויכולותיהן הטכניות והאירגוניות להפיק ממנו תוצאות בהתאם למטרותיהן.

התחרות, נגד הצרכן

מכירים את האמירה הזאת שבשוק חופשי, התחרות היא משהו שטוב לצרכן? ובכן, בואו נחשוב על האמירה הזאת שוב, כשהפעם אנחנו לוקחים בחשבון שיש לא מעט חברות שמתחרות על הפקת המידע הפרטי שלנו ומסקנות אפקטיביות ממנו. עדיין מסכימים עם ההנחה הזאת, בעולם שבו המודל המסחרי בכלל לא מבוסס על צרכן רגיל, אלא על גופים עסקיים שקונים את המידע שאנחנו מספקים ועושים בו שימוש לתועלתם, ולא לתועלת הפרטית של כל אחד ואחד מאתנו...?

אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שלכם, אפשר גם בפייסבוק,  אבל אל תשכחו שמקשיבים לנו ;)


להלן שלושה מאמרים מומלצים, שהיוו השראה לפוסט הזה:
מאמר שלישי > חיים מכומתים בהנחה

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית