נובמבר 20, 2008

בין האש ובין המים - גלי עטרי בצוותא



מיכלי לקחה אותי לראות את גלי עטרי בצוותא לרגל צאת אלבומה החדש "בין האש ובין המים". בצורה קצת אירוני זהו בדיוק התיאור המסכם מבחינתי את כל המופע שלה, אבל למה לעשות לכם ספויילרים במשפט השני...?

כשזה מגיע לגלי עטרי יש לי רגשות סותרים: מצד אחד אני אוהב אותה. יש בה משהו אמיתי ותמים. יש בה משהו לא מסובך. משהו נעים לאוזן. מצד שני אני לא מסוגל לסבול את הכיוון שאליו היא לקחה את הקריירה שלה בשנים האחרונות.

אני לא מאשים אותה. להפך, מהבחינה המסחרית אין ספק שהיא עושה את כל הצעדים הנכונים שמאפשרים לקריירה שלה להימשך כבר 4 (!!!) עשורים – אבל לי קשה עם זה, וזה הבלוג שלי ולא של גלגלץ - תודה לאל.

הכל עומד במקום

כשגלי עולה על הבמה הדבר הראשון שמבחינים בו הוא שהיא נראית נהדר – יחסית לעצמה, אבל מכאן במשך השעתיים הקרובות זה רק מתדרדר.

אני יודע שאני ציני קר לב וחסר רגישות, ושהרבה אנשים התרגשו מהבלדה שפתחה את המופע עם אסוסיאציה ברורה לאחותה של גלי שוש עטרי (ז"ל) שנפטרה ממש לא מזמן מסרטן.

זיופים קלים עד קשים הפריעו לאוזני הרגישה ברמה כזאת שתהיתי אם בטעות נכנסתי להופעה של אורלי זילברשץ בנאי. לזכותה של גלי אגיד שהיו בעיות בסאונד והיא לא יכלה לשמוע את עצמה במוניטור,מאבק שנמשך לאורך רוב ההופעה. גלי מציגה העידה על עצמה ש"אנחנו קרביים" והמשיכה קדימה למרות הקשיים.

אחרי זה ההופעה מתנמנת לאיטה לסירוגין בין שירים מן האלבום החדש ושירים מוכרים מאלבומים אחרונים.

את קטעי הקישור כתבה לה חברתה חנה לסלואו, ויש לציין שגלי מעבירה אותם בחן ואפילו מצליחה להצחיק. היה גם ניסיון לתת לקהל לבחור את הסינגל הבא שלה לרדיו, אבל כנראה שזה לא באמת עובד במבחן המציאות.

אולי כאן הזמן לדבר על הדבר שהכי מפריע לי בגלי של השנים האחרונות: היא כל-כך תקועה בנישת "אמצע הדרך" הזאת שלה – שזה פשוט מתסכל.

העיבודים רכים וריקים, לא מאיימים, נעים בין קריוקי לשירה בציבור עם גלי'לה שרון. חוסר ההעזה או הפחד לכסות על הקול שלה פשוט משתק את המעבדים שעובדים איתה כנראה.

גלי עדיין מוסיקאלית מאוד, עדין בעלת צבע קול ייחודי – אז למה כל השירים שלה נשמעים כמו אותו מסטיק שלעסנו כבר כל-כך הרבה פעמים?

כמה עוד אפשר לשמוע את הימנוני ההעצמה הנשית שלה בשקל תשעים?
(תסלח לי מאיר, יש לך שירים פי אלף יותר טובים לטעמי).

נסיך החלומות

את התקליט האחרון כתב והלחין עבורה שגיב כהן. (כן האתר הזה אמיתי), בחור צעיר תושב פרדס חנה.

גלי מספרת בכל הזדמנות ששוש (קוקה) אחותה שמעה את שגיב וידעה מיד שהוא כותב שירים בדיוק כמו שגלי חיפשה כל החיים. היא עשתה את החיבור והשאר היה היסטוריה.

אין מה להגיד, שוש צדקה וכהן הוא בהחלט יוצר מוכשר ושיריו תפורים בדיוק למידותיה של עטרי, אבל בדיוק בכך נעוצה הבעיה.

גלי עטרי עשתה עם שגיב כהן בדיוק מה שהיא עשתה בשני האלבומים הקודמים שלה. היא שוב שרה את אותם שירי "תיקוות המזכירה המתוסכלת" שמהמהמות באדיקות כל הנשים בקהל.

באופן אישי זה מאכזב אותי, כי הייתי רוצה לראות גלי קצת יותר נועזת, וקצת יותר חשופה. משהו קצת פחות פלסטיקי ונוסחתי. משהו קצת יותר חדשני.

למרות זאת, האירוח של כהן על הבמה בהחלט נושב קצת רוח רעננה ו"ירוקה" לתוך הסגנון הכל-כך שבלוני שעטרי מספקת לאחרונה.

ערמונים מהאש

לקראת סוף ההופעה גלי מתעוררת. היא נוטשת את השירים החדשים והמשמימים לטובת אבני דרך מתחילת הקריירה שלה, ונראה שביחד עם גלי גם הקהל מתעורר פתאום לחיים.

מפתיע במיוחד הוא ביצוע לשיר "אסמרלדה" שעבר עיבוד ל"חפלה תימנית" בידיו האמונות של עמוס בן דויד (האחראי על העיבודים בכל המופע).

אודה ולא אבוש ששרתי עם גלי ועם כל הקהל את מילות כל השירים של תחילת הקריירה שלה – אבל זה גרם לי להתגעגע. להתגעגע לתקופה שטקסטים היו טקסטים ושאומנים מוכשרים כמו גלי זכו לעבוד באמת עם הגדולים מכולם.

קחו למשל את אחת הפנינים הנוצצות של הקרירה שלה "מקיץ אל חלום" ונסו להשוות אותו ברמתו ל"מאהב". זה פשוט עולם אחר.

הלחנים משנות השבעים והשמונים הקפיצו את הקהל שרקד במחרוזת הסיום. ההופעה נמשכה כשעתיים וחצי (5 הדרנים) ואם זה היה תלוי בגלי – היא לא היתה הולכת הביתה.

חומרים, ברוך השם לאישה הזאת לא חסרים.

דואט פרידה

אם אתם אוהבים את גלי החדשה (כלומר העדכנית), אני יכול להבטיח לכם שתקבלו במופע בדיוק את מה שאתם רוצים: ערב שעובר נעים בין האוזניים, שאפשר לשיר בו ולהחזיק את הידיים של החברה הכי טובה שלכן ולהרגיש שהשירים האלה כתובים ממש עליכן.

ואם אתם כמוני, ומעדיפים את גלי הנוסטלגית של ימי "גלגל ענק" ו"ולנטינו", אתם יכולים להגיע ישירות לחלק השני של ההופעה ולשיר אותם בציבור עם גלי והלהקה.

באופן אישי, אני חושב שאני מעדיף את גלי הנוסטלגית באחד על אחד באוזניות שלי וקצת פחות על הבמה בצוותא, אבל במקרה הספציפי הזה ברור לי לחלוטין שאני כנראה בדעת מיעוט. לפחות מתגובות הקהל הנרגש שמילא את האולם.

רשימת שירים ומילים לחלק מן השירים של גלי >>


נובמבר 11, 2008

האופרה החדשה של פאריס (הילטון)

מאז "מופע האימים של רוקי" ו"טומי" היו ניסיונות רבים לייצר קאלט סביב אופרות רוק נוספות, מה שלא כל-כך הצליח...

קאלט הוא דבר שקורה באופן ספונטאני – כי הקהל רוצה להישאר בתוך האווירה הקסומה האחרת שמספקת החוויה הקולנועית (או התיאטרלית), או כי הקהל מאמין במסר המרכזי של הסיפור ואינו מוכן לוותר עליו. (למשל ברוקי זה: don't dream it – be it)

ובכל זאת, בימים שבהם הוליווד הפכה את ייצור הנוסחאות למדע משופשף ומהוקצע – כנראה שיש סיכוי שהם יצליחו לסנטז לנו גם קאלט.

הנה הניסיון האחרון, הפעם מבית היוצר של דארן לין בושמן: ריפו – האופרה הגנטית.

מסרים על הסכין

"ריפו" היא ביקורת נוקבת על ההתמכרות האישית והחברתית לניתוחים פלסטיים. היא מנסה להציג לנו איך הפכנו לחברה שעוסקת בשלמות החיצונית, בזמן שאנו נרקבים ומתנוונים מבפנים.

כדי להציג לנו את המצב כפי שהוא היום, היוצרים לקחו את הסיפור לאקסטרים.

כל הסיפור על רגל אחת (לא, באמת... רגל אחת).

בעתיד הלא מאוד רחוק (2056) שוטפת את העולם מגיפה קשה של ניבון אברים. הפתרון מגיע בדמות GeneCo – חברה ביו טכנולוגית המספקת איברים סינטטיים לאלה שיכולים להרשות לעצמם את המחיר. אלה שלא עומדים בתשלומים שלהם נרדפים על ידי ציידי הון הנקראים "ריפו" – כדי לקחת מהם את האיברים המושתלים בחזרה ולמוכרם מחדש.

בתוך המסגרת הזאת, נערה מפונקת מחפשת תרופה למחלה אחרת ופרטית משלה ונסחפת לתוך העולם המטורף שסביבה. בזמן הזה היא גם מגלה סודות על עברה המשפחתי.

We'll always have Paris

אז כן, לצד הרבה שחקנים לא מוכרים, או - סמי מוכרים, מישהו היה צריך להבטיח שצופים בכל זאת יגיעו לדבר הזה וליהק את פאריס הילטון לתפקיד "אמבר סוויט".

אמבר היא בת טובים המכורה לסכין המנתחים ויופי חיצוני. היא נערת הפוסטר של סם חדש (המופק מגופות אנושיות) – זייטרט, העוזר נגד כאבי הניתוחים. בזמן שמול המצלמות היא טוענת ששימוש אחראי בסם הינו בטוח ובריא, מאחורי הקלעים היא מכורה קשה כמו כולם.

לשם שינוי, העובדות שפאריס היא לא באמת שחקנית וגם לא באמת זמרת כנראה לא יפריעו להפקה להצליח.

אחרי הכל, טראש זה טראש.

אגב, גם שרה ברייטמן משתתפת בהפקה הזאת. מעניין מה אנדרו חושב על זה...

עולם חדש ואמיץ

בזמן שמופע האימים של רוקי לא התאמץ להפיץ את עצמו בעולם (זה פשוט קרה), המכונה התעשייתית מאחורי "ריפו" כבר עובדת קשה, ואת הדוגמא לכך אתם יכולים לראות באתר האינטרנט המושקע שהעלו, ובמספר סרטוני וידאו שהופצו ביוטיוב, ביאהו ובעוד כמה מקומות ברשת כדי לייצר באזז.

האם זה יצליח להם...? עדיין מוקדם להגיד, אבל אני מודה שאני סקרן.

הסרט מוקרן בתיאטראות נבחרים החל מה-7 בנובמבר.

הנה הקישור לרשימת סרטונים מתוך הסרט, וכמובן – קבלו את הטריילר:



Blogged with the Flock Browser

נובמבר 04, 2008

כשאמרתי שאני רוצה שיגעו בי (לא התכוונתי ככה!)




יש כאלה שתמיד ישמחו להגיד לך את המשפט "תזהר מה אתה מבקש – אתה עלול לקבל את זה". אז הנה הזדמנות שלכם להגיד את זה לי:

ככל שמתקרבים לקו הסיום במרוץ לבחירות המקומיות, הלחצים גוברים, ומסתבר שיש מועמדים שהפעילים שלהם לא יודעים לעצור באדום.

להיכנס היום לתיבת המייל של מישהו, זה בערך כמו להיכנס לו למגירת התחתונים. עכשיו דמינו לכם שמישהו באמת נכנס למגירה שלכם וגם השאיר שם עקבות (אתם יכולים לדמיין איזה).

יופי, עכשיו תפסיקו לדמיין, כי הנה זה קורה:

שרשור מוזר משך את עיניי היום בג'ימייל הפרטי שלי, שרשור שמתחיל בהודעה מאת אורן לוי ובו התבטאויות נגד המועמד לרשות העיר ת"א דב חנין.

נכונות או לא נכונות, אני לא יודע מי זה אורן לוי, איך הוא הגיע לתיבת המייל שלי, ולמה יחד איתי כתבו בצורה גלויה עוד כמאה אנשים נוספים. (טוב לא ספרתי, אבל מלא!)

הייתי אומר מילא אם זה היה נגמר בזה, אבל מסתבר שחנן עינב הלוי החליט לענות לידידנו אורן בתפוצת כל הממוענים כדי להציג תגובה למייל המקורי. (רבע שעה אחרי שהמייל המקורי נשלח...)

כחצי שעה מאוחר יותר, ניצל אחד המכותבים בשם "ארנון" את רשימת התפוצה הזאת כדי לקדם את האינטרס אישי ופרסם הזמנה להרצאה על קלפי טארוט...

תגובה נוספת בתפוצת כל העולם ואישתו מאת בחור בשם "אורי בנדר" הגיע כשעה לאחר שליחת המייל המקורי. אורי בנדר, אגב – הוא היחיד מכל אלה שמצאתי בפייסבוק על פי המייל.

על אורן לוי – השולח המקורי, לא מצאתי דבר וחצי דבר. פייסבוק לא מכיר את המייל הזה שלו, גוגל גם לא... (המממ)

מארנון (ברנדיס?) שפרסם את ההרצאה הלא מבוקשת על קלפי הטארוט, דווקא לא ציפיתי שיכיר את חוק הספאמינג. אבל בקרוב הוא יכיר...

בקיצור, אם לא אכפת לכם לצאת מהמייל הפרטי שלי, ובדרך לאסוף את האשפה שלכם בבקשה?

כי ממש לא בא לי לבזבז את הזמן שלי עליכם ועל הדברים הלא חוקיים והמטרידים שאתם עושים.

אם כבר משהו – הצלחתם ליצור אצלי דווקא אנטי. (לא שזה קשה במיוחד).

נ.ב

1. למי שעוד לא יודע, ולמי שעוד לא הפנים: כאשר שולחים מייל בתפוצה המונית, אנא שמרו על פרטיותם של האנשים ברשימת הקשר שלכם וכתבו את כולם ב-BCC בזמן שאת העותק המקורי (TO) כתבו את עצמכם.
ככה איש מן המכותבים לא יוכל לראות את הנמענים האחרים – ובטח לא ליצור איתם קשר.

2. למי שרוצה את השיחה, כמובן בלי כל הפרטים המפרסמים, ובלי טלפונים וקישורים, בבקשה, בראש הפוסט במצגת.

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית