עוד בפרופיל האישי שלי בפייסבוק:

מרץ 12, 2017

סדר במייל – המלצות כתיבה אפקטיבית ותוספים



תיבת המייל מרכזת היום תכתובות מקצועיות ואישיות, המגיעות ויוצאות בתדירות הולכת ומתגברת. 

כשכמות אדירה כזאת של מידע, נצברת לאורך כל-כך הרבה זמן, בפלטפורמה בה רוב האנשים לא באמת מקפידים על פורמט כתיבה או שימוש בסדר אחיד,
ובגלל הפערים של איפיוני השימוש בין תוכנות המייל השונות כמו אאוטלוק ודומותיה – הפוטנציאל לבלאגן אחד גדול במייל הוא גבוה מאוד.

ריכזתי כמה עקרונות שיעזרו לכולנו לשלוח מיילים מסודרים, ברורים ואפקטיביים יותר:

ההתחלה הכי חשובה: איך לכתוב שורת נושא

כמה פעמים קיבלתם מייל ששורת הנושא שלו ריקה, או חלקית, או תגובה למייל שבכלל לא קשור למה שנשלח אליכם עכשיו? כמה מיילים פיספסתם ככה? כמה מיילים שלכם התפספסו?

כשמדובר במיילים מקצועיים, אני משתדל להקפיד על נוסחה קבועה וברורה לשורת הנושא של המיילים. הנוסחה היא בעצם התמצית של המייל, כשאני לוקח בחשבון שמי שיראה אותה, יוכל להבין במבט אחד, איך להתייחס למייל שאני שולח, בתוך מגוון המיילים שהוא מקבל, ויתייחס אליו באפקטיביות.

הנוסחה שלי:
(שם הלקוח)+(שם הפרוייקט)+(סטטוס פרויקט)+(הפעולה העיקרית המצופה ממקבל המייל)

למשל:
(מותג כלשהו)+גאנט תוכן פייסבוק אפריל 2017+טקסטים+לאישור.
כשכותבים שורות נושא בסגנון הזה, באופן קבוע, קל לחפש ולמצוא אצלכם, מייל ספציפי ששלחתם.

ואם התכתובת אישית?
אז נכון, אפשר לנסח משהו פחות נוסחתי, אבל עדיף להעביר את כל הרעיון בשורת הנושא עצמה, ולהביא את הציפיה לתגובה ספציפית מהצד השני - למשל:

  • אז הולכים לאחת מההצגות האלה?
  • איפה קובעים להיפגש לקפה השבוע?
  • החומרים שאמרתי שאמצא לך בנושא _____


נכון, מייל זה לא SMS, אבל נסו לחשוב על שורת הנושא כסוג של הודעה בפני עצמה, וכולם יודעים שבשביל פרטים נוספים צריך להיכנס לגוף המייל עצמו.

לשמור נגיעה: גוף המייל

עדיף שגוף המייל יכיל רק את המידע ההכרחי להתקדמות, אם יש צורך באחת.
כן, זה פחות קל לכתוב קצר ומדויק, אבל הזמן שתשקיעו בזה יחזיר את עצמו באפקטיביות התגובות שתקבלו.

רובנו לא באמת "קוראים". אנחנו "סורקים", והמוח שלנו מצלם במהירות מילות מפתח וביטויים מוכרים. הוא לא מתעכב על טקסטים ארוכים, ועל הסברים שאינם קונקרטיים למה שצריך לעשות.

פרט טכני לתשומת לב: אורך השורה

כתיבה בשורות קצרות מקלה על העין לעקוב אחרי טקסטים.
טקסטים שכתובים בשורות ארוכות (20 מילים ומעלה, בשורה), מעייפים את העין וגורמים לנו להתייאש ולנטוש אותם לפני הגעה לסיומם.

כדי להמנע מכך שהטקסט שכתבנו יוצג בשורות ארוכות מידי למי שיקרא אותן
אנחנו יכולים לשבור את השורות בלי להפסיק את הפסקה, על ידי לחיצה על מקש שיפט + מקש אנטר.  כך תשלטו באורך השורות שאתם כותבים, בלי להפסיק את הפסקה עד שתחליטו.

הדגשות:

האפשרות להדגיש דברים בגוף המייל, יכולה להיות שימושית, אם יודעים להשתמש בה באפקטיביות.

אילו טקסטים כדאי להדגיש בגוף המייל:
- כותרות משנה
- פעולות לביצוע
- פניה בשמות ספציפיים (למייל רב מכותבים)

כל דבר אחר שיודגש יגזול את תשומת הלב מהדברים החשובים באמת,
ויפגע באפקטיביות של צריכת המידע מכם.

שינוי צבע הטקסט:

טקסטים בצבעים שונים מבלבלים את העין.
שינוי צבע טקסט, ימשוך את תשומת הלב כמו הדגשה.
שימו לב שאינכם מעמיסים בצבעים רבים מידי את הטקסט, (עדיף לבחור צבע אחד להדגשות)

* הארה לכותבים "התייחסותי בגוף המייל", שלרוב מגיבים בצבע טקסט משלהם, על הטקסט הקיים: שימו לב שאתם בוחרים צבע קריא לטקסטים שלכם. המנעו עד כמה שניתן מלהשתמש ב-אדום. נכון, זה הכי בולט, אבל זה גם לא נעים לקריאה ומשאיר טעם לא טוב אצל מי שמקבל את ההתייחסות שלכם.

קישורים בגוף המייל:

כולם אוהבים להשתמש בקישורים למקומות חיצוניים במייל,
רק כדאי לזכור, שהקישורים האלה, מטבעם, מסיחים את דעתו של נמען המייל שלכם,
ומוציאים אותו מהסביבה שבה הוא קשוב לרצף המסרים שיש לכם להעביר.

לכן מומלץ לשמור את הקישורים לסוף המייל, לשלב בו מי שפונה אל הקישור, יודע מה המטרה שאנחנו מכוונים אליה כתוצאה, מלחיצה על אותו הקשר.

אם אתם צריכים לשלוח קישורים מרובים, ודאו שהקישור מגיע בסוף כל המידע שאתם רוצים שיעבור לגביו, לפני שנכנסים אליו. היו קצרים ותמציתיים. מידע מפורט צריך להגיע רק אם הוא נדרש באמת על ידי הצד השני.

תמונות בגוף המייל:

בזמן שהמייל כפלטפורמה מאפשר לשלב תמונות בגוף המייל,
כדאי לזכור שאצל רוב מקבלי המייל (גם אצלכם) חסומה התצוגה הזאת בגוף של מייל מתקבל.

מדובר בהגדרה בטיחותית שאמורה למנוע ספאם במייל, אך רוב האנשים לא מבטלים את ההגדרה הזאת, ולכן מה שנראה זה מייל עם מסגרות ואיקסים אדומים, או הודעה שעדיף לא לצפות בתוכן המייל.

אם הכרחי לצרף תמונות לגוף המייל, ודאו שמי שמקבל את המיילים שלכם אכן יכול לראות את התמונות שאתם מצרפים. (תעשו ניסוי – זכרו שהתוצאה היא פר-נמען).
ואם אתם רוצים להמנע מכך, פשוט צרפו את התמונות כקבצים מצורפים.
ודאו שלתמונות שלכם יש שמות ברורים וספציפיים (כמו: "מצב א", "מצב ב")
שמות ספציפיים, יעזרו למי שמתקשר איתכם, להגיב לתמונה ספציפית, בלי הצורך לצרף אותה שוב.

נכון, זה לא אידאלי ולפעמים פוגע בעיצוב, אבל האפקטיביות של העברת המידע, גבוהה בהרבה.
רוב האנשים לא יגידו לכם שהמייל שלכם התקבל שלא כמו שהתכוון.
הם גם לא יטרחו לחפש מידע שהתפספס.

מסמכים מצורפים:

מסמכים מצורפים למייל, לרוב לצורך עבודה, שמירה ושימוש על מחשב מקומי.
אם אתם יצרתם את המסמך, ודאו שנתתם לו שם ברור שעומד בזכות עצמו, לטובת מי שיקבל אותו.

כלומר: בדומה לנוסחה של "שורת נושא", גם כאן, נוסחה קבועה תעזור לכם להישאר מסודרים ולאפשר למצוא את המסמך שלכם בקלות, גם על המחשב.

הנוסחה:
(שם הלקוח)+(פרויקט)+(הנושא המרכזי במילות מפתח)+(גרסה)+(פעולה לביצוע)
נכון, זה שם ארוך מאוד למסמך, אבל לא תאמינו כמה קל למצוא אחר-כך באופן מדויק ומהיר מה שתחפשו.

שימוש בתגיות:

אם כמוני, אתם משתמשים בג'ימייל, התגיות הן בעצם התחליף שלנו ל"תקיות". נכון, יש עדיין אפשרות לתייק לתיקיה, אבל תגיות יעילות בהרבה, כי למעשה הן מספקות לנו פילוח מהיר בתוך המייל שלנו, המציג לנו אוסף מיילים ספציפי העונה לכל שילוב תגיות שנחפוץ בו.

הגדירו תגיות שתהיינה נוחות לכם, כמו למשל:
  • פעולות (לקרוא, להגיב, לעשות, להעביר וכו'...)
  • שמות לקוח (שם החברה, מותג, אירגון וכו'...)
  • סוג המייל (חומרים, דיון, התייעצות, הרצאה, מפגש וכו')

אם תתייגו את המיילים שחשובים לכם בראשי הפרקים שנוחים לכם, יהיה לכם קל יותר לעקוב אחריהם, וגם תוכלו במבט אחד על שורת הנושא, לדעת במה מדובר.
מומלץ לתת לתגיות שונות, צבעים שונים, ומומלץ לחלק את התגיות לנושאים וליצור בעצם "משפחת תגיות".כך למעשה תוכלו ליצור למשל תגית "עבודה" ותחתיה לכנס את כל התגיות הנוספות שקשורות לעבודה שלכם.
* ג'ימייל מציג את התגיות במלואן, כלומר – התגית וספריית התגיות שהיא משוייכת אליה.

תוספים בחינם, שיכולים לעזור משמעותית
בניהול המייל האישי:

(למשתמשי דפדפן כרום בסביבת "חלונות")


  • Gmelius
    הוא תוסף שמציע אפשרויות רבות, מ"סנוז" למיילים, דרך שליחת מיילים מתוזמנת, הוספת פתק פרטי עם הערות שלכם לכל שרשור, חסימת מעקב אחרי המיילים שאתם שולחים ועוד.
    את כל זה תוכלו לעשות בחינם, ויש פיצ'רים מתקדמים יותר בגרסה בתשלום. לחצו למידע והתקנה >>

  • Attachment Icons for Gmail™
    הוא תוסף שיראה לכם בתייבת המייל, לא רק שמצורף קובץ, אלא איזה סוג קובץ מצורף. לחצו למידע והתקנה >>

  • Gmail Sender Icons
    יוסיף בתייבת המייל הראשית שלכם, איקון עם לוגו השולח. שימו לב, התוסף שואב את הלוגו מהחותמות האישיות במיילים שהתקבלו. לחצו למידע והתקנה >>

  • Strikethrough
    מוסיף לכפתורי עריכת הטקסט שלכם במייל, את האפשרות להציג טקסט מחוק בקו. כזה. תוסף זה יעזור בעיקר לאנשים שעובדים על עריכת טקסטים בגוף המייל. לחצו למידע והתקנה >>

  • Wisestamp
    מאפשר להוסיף למייל חותמת אישית מעוצבת בתבנית מותאמת אישית, שכוללת קישורים לפרופילים אישיים במדיה החברתית, לאתר/בלוג שלכם, ואפילו לכלול את הסטטוס האחרון שכתבתם בפייסבוק. לחצו למידע והתקנה >>

  • Mailtrack for Gmail & Inbox: Email tracking
    מספק לכם במייל, את הוי הכפול שיש בוואטסאפ. כלומר, הוא יאשר לכם שהמייל שלכם התקבל ונפתח.  שימו לב, אם התקנתם את "ג'ימליוס" (התוסף הראשון שמותקן ברשימה זו), אתם מייצרים ניגוד פעולות בין שני תוספים.
    כלומר, ג'ימלייוס ינסה לחסום את המעקב של תוסף הטראקינג. לחצו כאן למידע והתקנה >>


הצטרפו לדיון בפוסט הזה, בפייסבוק:


מרץ 03, 2017

בדרך ל"משרה מהחלומות" - דרוש: שינוי גישה במדורי ה"דרושים"


בניסיון שלהם לחסוך, עסקים רבים מחליטים לצמצם את כוח האדם שלהם, ולדחוס מספר תפקידים שכל אחד מהם הינו התמקצעות בפני עצמו, למשרות של אדם אחד.
כך למשל, מצפים ממנהל של עמוד פייסבוק מקצועי, להיות גם "כותב", גם "מעצב", גם "מקדם בתשלום" וגם "אנליסט נתונים". וזו דוגמא קלה יחסית, כי הרבה פעמים מודעות הדרושים מבקשות עוד הרבה מעבר לכך, בקטגוריה הזאת.


הדרך לאיכות ירודה, רצופה בכוונות טובות

יש לנו שם נהדר לזה: One Stop Shop, והמונח הזה, כשהוא מיוחס לבני אדם, עושה הרבה פעמים נזק מתמשך של הורדת איכות התוצר הסופי שמקבלים גם המעסיק וגם הצרכן, בגלל דרישה לשילוב חסר היגיון של מיומנויות באדם אחד.

מה שקורה בפועל, הוא שמנהלי עסקים שלא מבינים באמת מה הם מחפשים, כי המשרה אינה מגיעה מעולמם המקצועי או האישי, מרגישים שהם צריכים להפגין פאסון ניהולי במסגרתו אינם מוכנים להודות בחוסר ההבנה שלהם, ויוצרים משרות לא הגיוניות בשוק.
משרות שהכישורים הדרושים להן, דורשים אופי שונה, חשיבה שונה ודרכי פעולה שונות ומנוגדות, על מנת לבצע אותם על צידן הטוב ביותר.

תמיד משהו יגיע על חשבון משהו אחר. אם מישהו נדרש להיות גם קריאטיבי וגם אנליטי, רוב הסיכויים שצד אחד בו מפותח יותר. וגם אם הם מתחלקים שווה בשווה באותו אדם, מה שמתקבלת היא עדיין פשרה על 50% יכולת, בכל אחד מהסעיפים. אבל אין דבר כזה חצי V, בקורות-חיים, נכון?

טעות דו-להבית משתכפלת

הבעיה ממשיכה בכך שמעסיקים נוספים מעתיקים את הדרישה של המשרות הלא הגיוניות האלה, מתוך אמונה שהם מחפשים בדיוק את אותו הדבר. ההעתקה של הטעות בתפוצה גדולה, יוצרת תחושה של "סטנדרט" מוטעה ומטעה בדרישה לבעלי מקצוע לא מטוייב.

השוק מגיב כמו שהוא מגיב תמיד: כשיש ביקוש, יש היצע. אנשים שמחפשים עבודה, וכבר יש להם סט מיומנויות כלשהו, מבינים שהם צריכים להשלים את הסטים הנוספים של המיומנויות שלא רכשו בחייהם מתוך עניין או משיכה "טבעיים" לתחום. 
אז הם הולכים ללמוד ולקבל כלים ספציפיים, כי זה הכרחי על מנת להתקבל לעבודה. כך לפחות גורמים להם להאמין.

לכן תמצאו מעצבים יושבים ולומדים SEO, ודופקים את הראש בשולחן בכל פעם שהם רואים את הטבלאות עם המספרים. ותמצאו אנשי SEO מעולים בקורסים לכתיבת תוכן – דופקים את הראש בשולחן כל פעם שהם צריכים לכתוב משפט וחצי בעצמם.

והם יהיו שם, וישלמו על הקורסים וההכשרות, למרות שיהיה להם רע עם זה, והם לא באמת יתחברו, והם לא באמת ירצו להשתמש בכלים ובמיומנויות שהם רוכשים – אבל הם עושים את זה "כי צריך".
אחרי שהם יסיימו את הלימודים, אלה מהם שיצלחו את הדרך ויגיעו ללישם אותם בחייהם המקצועיים – יבצעו את המשימות האלה בחוסר רצון, במינימאליות של יכולת וכוונה להשקיע, ובעיקר כדי להתקדם ולעבור לחלקים בעבודה שלהם, שהם באמת אוהבים.

המראה לא משקרת

למעשה, אם נסתכל לתוך יום העבודה של כל אחד מאיתנו, נמצא שם שורה של משימות שאנחנו ממש, אבל ממש לא רוצים לעשות. אנחנו דוחים את המשימות האלה לרגע האחרון, או נפטרים מהן במהירות על מנת להגיע למה שבאמת מעניין אותנו לעשות - ולרוב, המשימות האלה נפגעות ורמת איכות התוצרים שלהן, מספקת רף נמוך מאוד יחסית, מהרף שהיה מציב לעצמו מקצוען הפועל מתוך תשוקה לתחומו באותן משימות.

סודה האמיתי של המוטיבציה

השוק כולו מתבלבל. זה די מובן כשהרבה אנשים שנמצאים במשרות המורכבות משילובים סותרים של כישורים, מקבלים החלטות שגויות מקצועית, על בסיס של חוסר הבנה, חוסר רצון להבין וחוסר בחשק לבצע חלקים מסויימים בתפקידם. 
התוצאות, בהתאם, נראות כמעט בכל מצרך או שירות שאנחנו באים איתו במגע כצרכנים.

כל החיים מדברים איתנו על מוטיבציה. אנשים עם מוטיבציה זה אנשים שאתה רוצה להעסיק, כי יש להם בעצם את הדחף לעבוד ולהצליח. אבל מוטיבציה יכולה להיות מאוד מבלבלת, כי כשיושב מולך מישהו שמתלהב מזה שתתן לו להתחיל לעבוד, ולא מסוג העבודה שהוא עומד לבצע, שניכם בדרך לאכזבה מרה מהתוצאות.

מחשב מסלול מחדש

לראות את הבעיות מבחוץ, קל יותר מאשר להציע להן פיתרון, ובכל זאת יש לי התחלה של חשיבה מעשית איך לשנות את כל ההתדרדרות באיכות בכל מה שסובב ומקיף אותנו, כתוצאה מהשמות לא נכונות.

מגמה ברורה בשוק העבודה העכשווי, היא שהיום אנשים יכולים לעבור מספר קריירות מלאות, בתחומים שונים, אחת אחרי השניה. קריירה שניה וקריירה שלישית, הן כבר לא מה שנתפסו פעם בעיניי מעסיקים. בטח בעולם שבו רוצים את הניסיון אבל לא מוכנים לשלם עליו בהתאם.

אבל אם מביטים על רצפי הקריירות של אנשים שונים, מתוך התייחסות ל"למה בחרו כל קריירה וקריירה", ומבודדים את הקריירות שנבחרו מתוך עניין ותשוקה, מהקריירות שנבחרו לצורך פרנסה גרדה או "צרכים של המערכת" – אפשר למצוא אנשי מקצוע המייצרים צמתים מעניינים מאוד, עם ניסיון עשיר מאוד, בתחומים שאף אחד לא חלם אפילו להגדיר אותם.

כך למשל, תמצאו קופירייטר שסיים לימודי משפטים, מעצבת פנים שהיתה מנהלת שיווק, יועצת אירגונית שהיתה מורה ביסודי ועוד ועוד שילובים שכשבוחנים אותם דרך פריזמת האופי והאישיות שבחרה בהם מתוך עניין ותשוקה, מגלים סטים שלמים של כישורים משלימים, שיכולים ליצור משרה ספציפית שתגשים בפועל גם את חלומו של בעל המקצוע, וגם של זה שמעסיק אותו.

התהליך ליצירת משרות צריך להיות הפוך מיסודו: במקום שמעסיקים יבחרו את העובדים שלהם דרך מה שהם "צריכים לדעת", הם יכולים לבחור אותם לפי "מה הם נמשכים לעשות".
העניין הוא, שבשביל לעשות את זה, הארגון או העסק צריך להגדיר מחדש את המשרות שהוא צריך לתפעל על מנת לקיים את עצמו.
במקום לדחוק להגדרות מקובעות בעלי תפקידים שלא בהכרך מכילים את סט הכישורים הנדרש, ידרשו שמות חדשים לתפקידים חדשים – כאלה שלא מבוססים על "מה יש אצל המתחרים" ועל "איך נראית ההשמה בקטגוריית המשק", אלא תפקידים שהוגדרו דרך הכישורים האקטואליים המובילים של מי שבא להציע אותם. כמו למשל: "כותב תכני פייסבוק". (במקום משהו שנכלל בתוך סט הכישורים הסותר הנדרש היום מ"מנהל עמוד פייסבוק" סטנדרטי).

זה לא העתיד – זה ההווה

זה דורש אומץ, העזה והתמדה – שילובים שלא קלים לרוב הארגונים, במיוחד הגדולים והמסורבלים בהם, אבל חברות בינלאומיות חדשות יחסית, שנולדו על ערש הטכנולוגיה, (כמו למשל "גוגל" ו"פייסבוק"), מציעות היום משרות שאיש לא יכול היה לחלום אותן לפני 10 שנים ואפילו לפני 5 או 3 או לפני שנה. תפקידים כאלה נוצרים מתוך יכולות טכנולוגיות חדשות והרגלי שימוש משתנים של צרכנים.

אז אני רק שאלה: איך יכול להיות, שכדי לעבוד במשרה כזאת, שלא היתה קיימת עד לפני שנה, מצפים ממישהו שילמד סט כישורים ספציפי במשך שנים ויגיע אליה מוכן?

התשובה – האנשים שנלקחים למשרות האלה, נבחרים על פי התשוקה שלהם לידע ו"התמקצעו" בתחומים שמתאימים ונדרשים למשרה החדשה מרגעי הלידה הראשונים של התחום. למעשה, אם לא התחלת ליצור עבור עצמך את הניסיון בזמן, היום אתה מקובע מידי בעבר ולא מתאים.
כמה שנים למדת לתואר? 3-4? תודה, אנחנו צריכים מישהו שחי את התחום מבפנים, בשנתיים שהוא קיים, וחווה אותו מבפנים, ולא דרך האקדמיה, למשל, שהחומר הלימודי שלה מתעדכן בקצב איטי בהרבה מהקצב של התפתחות התחום בעולם האמיתי. אז פחות חשוב לנו שיהיה לך תואר. יותר חשוב לנו שאתה מכיר את התחום וצללת לעומק שלו מההתחלה.

מאיפה מתחילים

1.      אל תניחו שמה שיש למתחרים הוא נכון גם לכם. אל תתנו לקטגוריה להכתיב לכם את המשרות שאתם מחפשים בתוך הארגון שלכם.
למדו את הצרכים האמיתיים של הארגון או העסק שלכם.
אם אתם לא עוסקים או עסקתם במשרה שאתם מחפשים – אל תניחו שאתם כבר יודעים מה לחפש או איך להגדיר אותה, בטח לא על סמך איך שראיתם אצל המתחרים.
העזרו באנשי מקצוע שכבר הוכיחו כישורים בתחום החדש שאתם מחפשים, על מנת שיעזרו לכם להבין נכון אילו כישורים דרושים להשגת אילו מטרות שלכם.

2.      הציבו את הכישורים הנדרשים מול המטרות השונות של העסק, ומיינו את הכישורים לפי עולמות התאמה והשלמה אחד של השני. הבינו מה משלים ומה נוגד.
למשל: העדיפו שבעל תפקיד בעסק שלכם, לא  ידרש להיות גם "עורך וידאו" וגם "אנליסט
"SEO תחת הגדרה אחת של "מנהל ערוץ יוטיוב".

3.      הגדירו תפקידים המתאימים לסטים של כישורים משלימים באופן טבעי, ולא מכילים דרישות לכישורים נוגדי אופי של מי שיבצע אותם. אל תפחדו להגדיר תפקיד שלא קיים עדיין, אם אתם מאמינים שהוא ישתלם לעסק שלכם.

4.      בתהליך קבלה לעבודה, חפשו את התשוקות המקצועיות של מי שמציע לעבוד איתכם. ודאו שהוא מתרגש מעצם התפקיד ומה שהוא כולל מבחינת עשייה יומיומית, ולא מכך שאתם מציעים לו משרה ב-X שכר.

5.      התייחסו לניסיון המצטבר, של המסלול המקצועי האישי שעשה האדם שמולכם עד שהגיע אליכם. אילו כישורים כבר יש לו ויוכלו לעזור בביצוע התפקיד שלו אצלכם? אילו כישורים נוספים בלתי צפויים יש לו שתוכלו לרתום לטובת העסק שלכם? אולי כדאי להרחיב את הגדרת התפקיד שלו בהתאם לכישורים הלא צפויים שהוא מביא?

6.      הישארו עם אצבע על הדופק, לרמת האיכפתיות של העובד שלכם ממה שהוא עושה. אם נראה שהוא מאבד עניין, כנראה שהתחום השתנה והוא נדרש לעשות דברים שאמרו לו שצריך, במקום את הדברים שצריך לעשות באמת. דינאמיות ופלואידיות בהגדרות המקצועיות בתוך הארגון, יעזרו לו להישאר מעודכן יותר ופרודוקטיבי יותר.


האמת מאחורי "משרת חלומות"

אתם מבינים, כשאתם מחפשים שורות מסויימות בקורות חיים, שנכתבו רק בשביל שמישהו יוכל לסמן עליהן V, אתם לא מקבלים את העובד שאתם חולמים עליו, והעובד לא מגיע למשרת חלומותיו.
נכון, לפעמים עבודה היא רק עבודה, אבל אם העסק שלכם חשוב לכם, אתם מבינים כמה חשוב שגם לעובדים שלכם יהיה חשוב מה שהם עושים. לא תוכלו לשכנע אותם שטוב להם רק בעזרת סמינרים וימי גיבוש.

סביבת העבודה חשובה, אבל הדרך ליצור סביבת עבודה אידיאלית באמת, היא לאסוף למקום אחד רק אנשים שאוהבים לעשות את מה שהם עושים. ככה טוב לכולם. כל אחד בתפקידו, ולכולם יחד כגוף. כל אחד מרגיש שהחלק שלו קריטי. מהותי. כל אחד מרגיש שהוא בשטח הכי חזק שלו, ואף אחד לא מתנגש עם השני. כולם פשוט משלימים. והעסק או האירגון יכול ליהנות מזה, בדיוק כמוהם.

אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שלכם על מה שנכתב כאן, ואם יש לכם עצות או מסקנות נוספות שיכולות לעזור לשינוי המתבקש, אודה לכם אם תכתבו אותן בתגובות.


* הפוסט נכתב בלשון זכר אך מתכוון לשני המינים כאחד.

הצטרפו לדיון בפייסבוק, או השאירו תגובה כאן בפוסט:



דצמבר 09, 2016

10 תובנות מ-10 שנים כתיבת בלוג


10 שנים בלוג. באותה נקודה ברשת. עם הרבה לזוז בין הקווים. עם הרבה ניסויים וניסיונות. עם הרבה לבטים וחששות. עם הרבה להגיד, מסתבר.

כשיצאתי למסע הזה, לא ידעתי כמה רחוק הוא יגיע. פתחתי בלוג כניסיון, בדיוק בשנה שהתחילו להתעורר בעולם הרשתות החברתיות, ובזמן שבפייסבוק שיחקנו עדיין ב"איזה ספייס גירל אני" והשוונו לתוצאות של חברים מהתיכון, בבלוג שלי כבר התחלתי לחפור ולגלות שוואלה, יש אנשים שמה שאני כותב מעניין אותם.

אבל מעבר ללעניין את הקוראים, התחילו להתגבש לאורך הדרך הכללים שהנחו אותי ואליהם נצמדתי בכל כוחי, מתוך אמונה שרק ככה הבלוג שלי יהיה "באמת שלי". עכשיו, בתום 10 שנים של עשיה עקבית, אני רוצה לשתף בהם את מי שלכתוב בלוג אישי מעניין אותו, והרי הם לפניכם:


1.      אמינות – מה שאתם קוראים פה זאת תמיד רק דעתי
הבלוג שלי מעולם לא נועד למטרות רווח ולא נועד למכור שום דבר. המטרה שלו מאז ומעולם היא למצוא אנשי שיח שרוצים לתרום מהידע שלהם, המחשבות שלהם והרגשות שלהם, בנושאים שמעניינים אותי.
לוקח שנים לבנות אמינות מול הגולשים וכל ריח קלוש של מסחריות משנה את היחס שלהם לתוכן לחלוטין. השאיפה שלי, שהקוראים בבלוג שלי ידעו וירגישו תמיד שהתוכן שהם מקבלים הוא 100% דעתי האישית והניסיון שלי – לטוב ולרע, ללא שום התערבות משחדת מבחוץ.

2.      תכתוב רק על מה שבאמת אכפת לך ממנו
"האם זה מצדיק פוסט"? היא שאלה שהעליתי בפני עצמי מאות פעמים במהלך 10 השנים האחרונות. כן, זה הבלוג האישי שלי, ואני יכול לכתוב בו על מה שאני רוצה, אבל לאורך הזמן הבנתי שהמטרה היא לא "להאכיל את המפלצת", אלא לאלף אותה "לעבוד בשבילך". גנזתי עשרות
כשאתה כותב על משהו שאכפת לך ממנו, אתה כותב מתוך תשוקה, ותשוקה היא אלמנט מדבק שמושך אליו כאלו שיש להם תשוקה דומה. כלומר, האנשים הכי מעניינים שעוסקים בנושא, לפחות בעיניי.

3.      תכתוב כמה שבא לך
זה נכון, אין לנו סובלנות לקרוא היום טקסטים שנתפסים בעיננו כארוכים מידי. הסטודנטים שלי שמעו ממני לא אחת על הצורך לקצר ולהישאר עניינים בטקסטים שלהם שפונים לקהלי מטרה ממוקדים. אבל בבלוג שלי החלטתי להתעלם לחלוטין מה"כלל" הזה, ואין לי ספק ששילמתי עליו לא פעם מחיר – שתמיד הייתי מוכן לשלם. כתפיסה – אם היה חשוב לי להגיד את זה, זה בתוך הפוסטים, ואם זה ארוך מידי בשביל מישהו, או לא מעניין אותו, הוא תמיד יוכל לדלג בקלילות בין כותרות המשנה ולמצוא את מה שכן יעניין. ביננו, תמיד אפשר לראות בתגובות את ההבדלים בין מי שקרא והתעמק ובין מי שרפרף בין הכותרות – אבל למדתי לא לשפוט את הממהרים, ואף להעריך אותם על כך שלרוב דווקא הם הראשונים להגיב ולפתח את השיח.

4.      תכתוב מתי שבא לך
אם זה הבלוג האישי שלך, ואתה יודע שתכתוב כשיהיה לך מה להגיד, לא צריך ללחוץ על הצורך להגיד משהו או לכפות עליו מסגרת זמנים "מסודרת". אין לי עבור הבלוג הזה "גאנט תוכן חודשי" או שנתי. מה שכן יש לי, זאת המודעות שהפלטפורמה הזאת נמצאת שם בשבילי בכל פעם שארגיש צורך להשתמש בה, וזה מספיק בשביל להגיע אליה תמיד כשיש משהו שבעיניי הוא חשוב ומתאים להגיד בה.
אף אחד לא מחכה לפוסט הבא שלי, או של אף אחד אחר. כשהתוכן הזה עולה, הוא מקבל את היחס בהתאם לאיך שהוא מוגש ולרלוונטיות שלו לקוראים, אז אין טעם להלחיץ את עצמך עם משפטים כמו "שיואו, לא כתבתי בבלוג כבר המון זמן". זה לא ה"כמה" כתבת. זאת האיכות של הפוסטים שאתה כן כותב ומפרסם, שנמדדת ביחס שהם מקבלים, וכמובן בסיפוק העצמי מלהביע את הדברים שאתה מרגיש או חושב.

5.      תנסה מה שבא לך
העולם הטכני מאחורי הקלעים של בלוג, הוא מורכב לא פחות מהתוצר הסופי הציבורי. פלטפורמות בלוגים שונות, מאפשרות אפשריות טכניות שונות וכדאי תמיד לחקור, לנסות ולגלות מה מהדברים מתאים לבלוג שלך ומה לא.
המערכת של "בלוגר", מאפשרת מאז הקמתה התערבות ישירה באיפיון ועיצוב הבלוג בהתאם לצרכים הטכניים של מי שמנהל אותו, והיא הולכת ומשתפרת עם השנים ועם הטכנולוגיה והשימושים החדשים שצצים במדיום.
ניסיתי אין סוף וויג'טים, פיצ'רים וכלים שנועדו להעשיר את הבלוג בתוכן ולספק בו יותר אינטראקציה ועניין עם הקהל. חלקם הלכו ובאו, חלקם נשארו והפכו לאבן דרך. רוב הקוראים בכלל לא שמים לב לשינויים שלפעמים מושקעות בהן שעות ארוכות של תכנון, עריכה ואפילו קצת תכנות, אבל מה שתמיד מניע אותי לנסות זה הרצון להתחדש והסקרנות, וגם הידיעה שתמיד (או בעצם לרוב) אפשר לחזור אחורה למה שכבר היה.

6.      דע עם מי אתה מדבר
גם כשכתבתי פוסטים בנושאים מאוד שונים אחד מהשני, בעלי אופי שונה אחד מהשני, תמיד ידעתי מי נמצא בצד השני של השיחה. כי זה הרעיון בבלוג כפי שאני תופס אותו – שיחה. אולי אחת שמתחילה בפוסט אחד ארוך וחופר, ואולי היא התחילה בבלוג אחר או במקום אחר ברשת, אבל כל הרעיון מאחורי בלוג בעיניי, הוא ליצור חיבור בין הדברים שאתה אוהב וחשובים לך, לאחרים שאוהבים את אותם הדברים והם חשובים להם באותה המידה. בלי לדעת עם מי אתה מדבר, מתקבלים טקסטים כלליים מידי, ולפעמים "מסבירים" מידי – מה שהופך אותם לפחות קריאים ופחות מעניינים למי שכבר "חי את הנושא". אז החלטתי שאני לא עושה "הנחות" לאף אחד שקורא אותי. נותן לעצמי להתבטא בחופשיות מתוך הנחה שמי שקורא, לא התחיל לעסוק בנושא היום, בפוסט הזה (אלא אם כן זה משהו ממש ממש חדש). מודה, לא תמיד קל לעקוב אחרי, לא תמיד אני עושה את זה קל, אבל אני מאמין בלתת קרדיט לקוראים שלי, ומבין מראש שמה שיש לי להגיד ואיך שאני אומר את זה, לא אמור להתאים לכולם. לא כולם אמורים להבין, לא כולם אמורים להתחבר. הכל בסדר, מי שחשוב לי כאן זה אלו שכן.

7.      דע להגדיר הצלחה
בזמן שרוב הפלטפורמות ברשת גורמות לכולנו לשחק את משחק המספרים, מאוד מפתה למדוד הצלחה של פוסט או של בלוג בכמות האנשים שקראה והגיבה אליו, אולם בזמן שחשיפה ואינטראקציה הם שני פרמטרים חשובים, אסור להזניח את הפרמטר הלא מדיד מספרית "מי".
אם פוסט שלי בנושא מסוים הגיע לאנשים שהם בעיניי מובילי דעה בנושא, והם קראו והגיבו לו, או שיתפו אותו, מבחינתי זאת הצלחה. פחות חשוב ה"כמה", יותר חשוב לי שהחשיפה הקיימת של הפוסט או הבלוג מתקיימת בספירות התוכן הרלוונטיות ומגיעות לאנשים שבאמת יפיקו מהם תועלות או ימצאו בתוכן עניין.
הצלחה מבחינתי, נמדדת גם כשמישהו אומר לך פנים אל פנים: "שמע, אני אוהב את מה שאתה כותב בבלוג שלך", או "מאוד התחברתי לפוסט שלך בבלוג", ולא רק לרשמים המדידים במדיה הדיגיטלית.
הניסיון לימד אותי שככל שרודפים אחרי מספרים יותר גדולים, כך איכות התוכן יורדת בעיניי והשיחה הופכת להרבה יותר כללית והרבה פחות מחדשת. אותי ספציפית לא מעניין לטחון מים. אז הבלוג שלי מיועד לאנשים ברמת השיח שאני מצפה לה באופן אישי כאדם, ומי שלא מתאים לא, מוזמן להמשיך הלאה – באהבה.

8.      חשיפה ורלוונטיות
מעולם לא קידמתי את הבלוג שלי בתשלום בשום דרך, כבחירה. תמיד האמנתי ופעלתי על מנת שהתוכן שלי יגיע לאנשים שהוא מעניין אותם דרך חיפושים והמלצות. אמונה מלאה בכוח של תוכן להיות "ויראלי" בהגדרה היותר רגועה שלו – ואף יותר מזה: אני מאמין שאם התוכן לא מצליח לעבור בכוחות עצמו בין אנשים שהוא רלוונטי אליהם, זה כי הוא לא חזק מספיק. אז איזו סיבה יש לקדם אותו בתשלום? הרי אני לא מוכר כאן כלום.
עם זאת, כן עסקתי בלקדם את התוכן מהבלוג שלי, בערוצים מקבילים, דרך נטוורקינג. אז בהחלט תראו ממני פוסט בפייסבוק שמספר לכם שכתבתי פוסט חדש בבלוג, כי אני מאמין שלפחות חלק נכבד מהעוקבים שלי בפייסבוק, מתעניינים במה שאני כותב ובתוכן שאני משתף, גם במקום שהוא מעבר למה שפייסבוק מאפשר בהתנהלות שלו.
כן תראו בחותמת המייל שלי, קישור קבוע לבלוג ולפוסט האחרון, מאותה הסיבה בדיוק, וכן תשמעו אותי בכיתה או בשיחה פרטית מספר לסטודנטים שאני כותב בלוג ושיש שם פוסטים שיכולים לעניין אותם בהקשר לשיעור.
תמיד כשאציע תוכן מהבלוג שלי לאחרים, תהיה לכך רלוונטיות פרקטית אליהם. תמיד תהיה להם תועלת. תמיד אקפיד להבהיר להם את התועלת שיכולה לצאת להם מלקרוא את התכנים שלי. הנושא הוא אף פעם לא אני. הנושא הוא הם ואיך הם מתחברים לתוכן המדובר.

9.      תוכן שכיף לחזור אליו
אנחנו חיים בעולם מבזקי שכמעט ולא מאפשר לנו לחזור לאחור ולעשות השלמות של תוכן שפספסנו. כל-כך הרבה "קורה עכשיו", למי יש זמן לחקור את העבר ולחפש בהיסטוריה. אבל אני מודה, שעם השנים, יש פוסטים שעלו בבלוג, שממש כיף לי לחזור אליהם, ולקרוא אותם שוב. אולי בפרספקטיבה חדשה, אולי עדיין בדעה דומה, אבל ארוכים ומפורטים ככל שיהיו, אני מוצא את עצמי קורא אותם שוב ושוב.
מדי פעם, פוסט שנכתב לפני תקופה ארוכה, צף פתאום ברשימות הנתונים. כך אני יכול לראות שבשבוע מסוים, הפוסט ה"ישן" הזה, עבר סיבוב נוסף במעגלים של אנשים שמצאו אותו מעניין או רלוונטי אליהם, בלי קשר למתי הוא נכתב.
זאת אחת ההרגשות המספקות ביותר – לדעת שיש פוסטים שכתבת ותמיד יכולים להיות רלוונטיים, למרות התקופה, למרות הטכנולוגיה, למרות מיליון ואחד דברים שקורים במקביל.
כדי לכתוב פוסטים כאלה, יש צורך בחשיפה ואינטימיות ויש צורך בהעזה להגיד משהו שלא הרבה אנשים מוכנים להגיד. מה שמאפיין פוסטים כאלה הוא דווקא היותם יותר "פילוסופיים" ו"אישיים", ואני שמח ומודה לעצמי שכתבתי אותם. תמיד אשאף לכתוב כמה שיותר מהם.

10.  תגובות
אין ספק שמה שהכי מתגמל בלוגר, הן התגובות שהוא מקבל על הפוסטים שלו. תגובה אחת יכולה לעשות לך את היום, רק כי אתה פשוט יודע ש"אתה לא מדבר עם עצמך". אם למישהו היה מספיק חשוב להשאיר תגובה – אין מחמיא מכך, וזה ממש לא מובן מאליו להאמין שהרבה אנשים ישאירו לך תגובה או ייקחו חלק בשיח שרצית לייצר או לקחת בו חלק.
לאורך השנים, ניסיתי מנגנונים שונים מבחינה טכנולוגית, על מנת להפוך את השארת התגובות בבלוג לקלה ונוחה יותר לקוראים. ממערכת התגובות המקשה של בלוגר עצמו, דרך ויג'טים ופיצ'רים שמערבים רשתות חברתיות ועוד. בימים אלה, אתם יכולים לראות שבסיום כל פוסט בבלוג, מוטמע הפוסט שעלה לקדם את החשיפה שלו בפרופיל הפייסבוק שלי, כדי להקל על חברים ברשת החברתית החזקה והפופולרית בישראל, להשאיר תגובה מהפרופיל האישי שלהם.
אין מה לעשות, זירת השיח הפופולארית ביותר בישראל היא פייסבוק, ולצפות שישאירו לך תגובות בגוף הפוסט עצמו, זאת שאיפה נאה, אבל כמעט ולא ניתן להשוות בתוצאות. פחות תגובות בפוסט שבבלוג, הרבה יותר תגובות בפייסבוק. בסדר גמור. צריך לדעת לקבל את מה שאפשר איפה שאפשר ואיפה שנוח לקוראים, ולא להתעקש לחייב אותם להגיב איפה שפחות נוח להם. זה רק אומר שאת הנתונים צריך לאסוף מכמה מקומות ולא להתייחס רק לפוסט בבלוג עצמו ולנתונים שבלוגר מספק, אלא לשלב אותם בתמהיל החשיפה והתגובה מכל הפלטפורמות.
ואחד לשנה הבאה

11.  התמדה
בזמן שהמדיה הדיגיטלית ומדיה החברתית מתפתחות ומשתנות ללא הרף, וגם זירות עניין ושיח מרכזיות מופיעות ונעלמות, אני מוצא ערך עליון בבחירת פלטפורמה יציבה לבלוג אישי. בתחילת הדרך, לא יכולתי לדמיין את קופי2גו 10 שנים קדימה. לא ידעתי שמכל הזירות שניסיתי וכתבתי להם תכנים, דווקא הפלטפורמה הזאת, תישמר ותשרת אותי כל-כך הרבה זמן.
פתחתי "מראות" לקופי2גו בפלטפורמות שונות כמו "קפה דמרקר", ואתרי שיח ובלוגרים שונים, אבל תמיד מצאתי את עצמי חוזר למקום שאפשר לי את השליטה המלאה ביותר בתוכן שלי ובאיך שהוא מוגש.
במשך השנים, ההתמדה הזאת השתלמה, צוברת עבורי דירוג גבוה לפוסטים מסוימים במנוע החיפוש של גוגל, וכן משקפת אלי את הרלוונטיות לאורך זמן, של תכנים מסוימים שהתפרסמו בבלוג.
קופי2גו, תמיד יהיה הבית האמיתי שלי ברשת. במקום הזה, הקוראים תמיד יקבלו ממני את המיטב שיש לי להציע: עניין מעורר שיח, רלוונטי אליהם ומקום להביע את דעתם היכן שיקשיבו ויתייחסו אליה. התמדה בחוקיות הזאת, הופכת את הבלוג שלי למשהו שאני גאה בו ושמח עליו הוא גורם לי אושר, בעיקר כשהוא מועיל לאנשים אחרים ובשביל זה אני תמיד מוכן להשקיע.

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית